רוצחים קטנים
רוצחים קטנים. לא פחות מזה. יש לנו (ואולי גם לכם) בבית כמה רוצחים קטנים שרובצים להם בצד, אורבים לנו לרגע המתאים, ואז יפילו אותנו שדודים, שבורים, מפורקים, כואבים ומייחלים למוות מהיר שיגאל אותנו מייסורינו.
מגזר שלם, שטיפחנו, השקענו, שילמנו עבורם, מנקים אותם כשצריך, הכנסנו אותם הביתה. לחדרים הכי אינטימיים של מבצרנו המעוצב, והם מה? בשקט מחכים לרגע המתאים, והופ!
למה? הכרנו אותם בשוק התורכי. בזר השטיחים ומאגר מעילי העור הכי גדול במזרח התיכון. בנחיתת ביניים באיסטנבול, בין מעדני הגריל בארוחה גרגרנית במלון השוויצרי לדונר עסיסי בפיתה;בין חנויות ארנקי הנשים , העתקים מושלמים של מעצבי העל מפריס, לרחת לקום עסלי - ובסוף היום שוק הכירו לנו את החבר'ה הרצחניים האלה.
לכל אחד יש סיפור אישי. צבע ייחודי לאזור בו נולד. גודל ופרופורציות שמתאים בדיוק למימדים שחיפשת, מתקפלים למזוודה קטנה שהמוכר משחיל לך, ועולים איתך לתא הנוסעים כמטען יד.
כלי משחית ערמומיים, אליהם תחוש קרבה אישית ברגעים הכי אינטימיים שלך עם עצמך. ברגעים בהם נכנסים למיטה, כשפוסעים יחפים בסוויטה מפנקת שעיצבת במיוחד לתחושת הבית - לשם הכנסתם את המנוולים האלה, חסרי מצפון.
וואלה, אילו ידעתי מראש עד כמה הם מסוכנים, בחיים לא הייתי מכניס אותם הביתה.
שטיחים קטנים. רוצחים גדולים. גלגיליות בצורת משטח צבעוני רך. כלי ההרג האולטימטיבי. הקורבן לעתיד שהולך בלילה להשתין, דורך על השטיח הקליל ובלתי מוצמד לכלום, והופה - הקורבן מרחף בחלל חדר השינה ומבצע נחיתה לא רכה המסתיימת במקרה הטוב, בתור לשחזור אגן באורתופדית ב'. באירועים אחרים - זה מסתיים בריחוף וירטואוזי מגרם המדרגות במרומי הקוטג' עד לרחבה עליה כנראה יוצב הארון לפני יציאת מסע הלוויה של חובב השטיחים התמים. לגזור אותם כשהם עוד קטנים והמפרקים שלנו חזקים…
מוקדש באהבה לחברי הצנחן פ', שבעודו מחזיק בזרועותיו את הנכד הקטן בניסיון להרדימו, ביצע את שפגאט חייו בניסיון להציל את הנכד מרצחניות השטיחון המחליק מתחתיהם.
לנכד שלום, לסבא הגיבור - קצת פחות.
צילום, כל הזכויות לעיתון הארץ
תגובות