דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2025

כביש המריבה המתוק

 שחר, מורה דרך חובב, חבר יקר ובעל תוכניות סדורות להפליא, החליט שהאביב השנה יפגוש אותנו דווקא במרומי הגליל העליון. "שמונה ורבע בדיוק על השעון, חברים יקרים! מי שלא שם – נשאר מאחור!" הכריז בטון סמכותי, שלא הותיר מקום לערעור. האפשרות להתעורר עם קרני השמש הראשונות לא קרצה לי במיוחד, ולמזלי, הצלחתי לשכנע את הצועדת לצידי שעדיף להקדים וללון כמה שיותר קרוב לפסגת הר מירון. בית ג'ן נשמע כמו יעד מבטיח. ואכן, מצאנו את עצמנו מתארחים בבית ג'ן הקסומה, אצל מנדו האדיב. האיש הוא שילוב מרתק של שוטר, סוהר, קצין מג"ב בכיר בדימוס, ומעל הכול – מארח לבבי בעל חיוך רחב ולבבי. הוא מקבל את אוהבי הנוף והטבע בזרועות פתוחות, ומאפשר להם לגעת בנוף הגלילי המרהיב, הסמוך לנחלת אבותיו. משפחתו היא משתי המשפחות הראשונות שהקימו את בית ג'ן, משפחה של אנשי אדמה ולוחמים שהפכו את האחוזה לפנינה של צימרים דרוזיים אותנטיים. הצימרים מרווחים, נקיים, חמימים, נעימים ומעוצבים בסגנון מקומי; האוויר ספוג בניחוחות משכרים של מעדני העדה ומטעמים אחרים מעשה ידי בנות המשפחה, שתמיד שמחות להושיט עזרה באירוח. ערפילי בוקר ...

ברווז עץ בשמי המסילה בדרך לסופ"ש

  רחוב הרצל פינת המסילה. המקום בו נפגשים האושר התל אביבי עם המציאות. במקום בו פארק המסילה חוצה את רחוב הרהיטים והבנקאות. למרגלות המגדלים ובצמוד לנווה צדק, נמצא המקום הכי שמח בעיר. פארק המסילה של ששי. מדשאות צרות וארוכות מול בתי קפה עמוסים, פינת משחקים לילדים ופינות ישיבה לסבא עם נכדים; מקום מפגש לצעירים בואך רחבת בית רומנו, עם ברים נעימים ולא עמוסים ברחוב אילת המקביל. שכיות ארכיטקטורה של בתים משופצים שקמו על חורבות בתי הראשונים של עשירי תל אביב; מגשי פיצה ענקיים לחלוקה בחבורה בהשתרעות על הדשא, בקבוקי יין לבן עם כוסות חד פעמיות מתכלות וידידותיות לסביבה כמו כולנו. האירוע הקבוע טרם כניסת השבת כמשחק מקדים למסיבות הסופ"ש, כאשר ברקע מוזיקה קצבית נעימה הבוקעת מכל דוכן או להקה שהתמקמה מראש על אחת הרחבות - עם תיק גיטרה ריק מלא מטבעות, שטרות ואפילו Q-קוד למי שרוצה לתת טיפ ללהקה שנועד לסייע במימון טיסתם הבאה לחופשה אחרי האקדמיה למוזיקה. בפינת הרצל והמסילה נחנך ערב פסח קיר פסיפס אמנותי חדש. יצירת ענק שהוזמנה על ידי בעלי המסעדה בבניין - מסעדת השחף. שלושה חודשים נמשכה עבודתו על היצירה האנכית, ...

שוטף פלוס 72 שעות

  72 שעות לפני כניסת אליהו הנביא, שלושה ימים לפני ההתכנסות השנתית של השבט המשפחתי, רגע אחרי שהסכמנו על רשימת המוזמנים לשולחן סדר הפסח, התפוצץ לנו צינור המים הראשי בבניין. בית משותף, 15 קומות, בניין לתפארת שנבנה לפני כחמישים שנים, ועושה רושם כי יעמוד איתן עוד חמישים שנים לפחות, רק שהצנרת לא משהו. כתל אביבים מנוסי קרבות ושרברבים אתם מכירים את התרחיש - רגע אחד אתם בחתונמי מול המסך, ומיד אתם עם מגב ביד אחת וסלולרי ביד השניה, מחפשים נואשות את האיש עם הג'בקה ביד שיסגור כבר את השיבר המרכזי ויאטום את הנביעה החדשה המאיימת לשטוף את כל הבניין המשותף שלכם; בדיוק בערב בו יו"ר ועד הבית יצא לאירוע משפחתי מחוץ לעיר, ורק לו יש את המפתח למנעול חדר דוודי חימום המים בבניין, אשר שם נמצאים הברזים הרלבנטים לסיטואציה המתגברת. ערב טוב שכנים. ערב טוב לכל מי שהחלו לבשל לקראת סדר פסח. ערב מצוין למי שהחל במקלחות לילדים. ערב מדהים - מזכיר את יציאת מצרים. פתאום מישהו משנה לכולנו את התוכניות וכל מה שחשבנו שיהיה - כבר לא רלבנטי. מרק עוף כבר לא יהיה פה הערב כי מישהו החליט ליתר בטחון גם לסגור את אספקת הגז. ...

אתם בסדר?

  חג שמח. הסדר החדש מגיע במוצ"ש לתל אביב. ברכות למי שנשאר בארץ ולא מילט עצמו מהאירוע דרך נתב"ג . למי שהכין אירוע חגיגי משפחתי עם סיפורי מורשת מאז פרעה ועד הלום. למי שמתארח. למי שיפגוש בסדר את כל מי שנמנע מלפגוש כל השנה. ובעיקר למי שטורחים כבר חודש שלם על עיצוב השולחן ותכנון התפריט הלא ממש מקורי גם השנה. מרק עם כופתאות, חזרת עם מנות ראשונות מגעילות, קצת מצות ומנה עיקרית קלאסית שתתאים לכל עשרים האורחים שהתקבצו   אצלכם הערב, עם המכנה המשותף הקולינרי הכי בסיסי שיש. חוץ מבן הדוד הטבעוני שהגיע עם קופסת האוכל הפרטית   שלו מהבית... בהצלחה לכל מי שמארח ועסוק הבוקר בספרינטים מהירים למרכול להשלמות של הרגע האחרון. "מאמי, תוכל לקפוץ רגע לסופר ולהביא לנו עוד זר כוסברה בבקשה?" הנני! הפתיח לסדר פסח. הערב המשפחתי הכי ישראלי מבחינתי. אירוע בו אנחנו חוגגים את היותנו עם. חופשי. בארצנו. ביחד. נכון שזה עוד אירוע חוצה משפחות. מפגש סדרתי דו שנתי מחזורי. פעם אצלנו, ופעם אצל ההורים של הצד השני. תמיד יש לפחות עוד צד .   כל שנתיים אתה אחראי על האפיקומן ואת על הדג הממולא, מצוות רחץ והכנ...

11 אחוז סוללה

תוך כדי סריקת קוד התשלום באוטובוס הבנתי שבטלפון נשארו לי 11 אחוז סוללה. לכל היום. וכולו עוד לפנינו. אופס. כנראה שמשהו במטען או בטוען השתבש. עכשיו לך תסתדר עם טלפון חשוך. בלי ארנק. בלי תעודות. בלי כרטיס אשראי. בלי כיף ועם קצת תעוקה בחזה. איך אני מראה למפקח הכרטיסים כי שילמתי על הנסיעה ולא מגיע לי קנס כספי כבד כמי שלא תיקף את הנסיעה בעידן החדשנות בו כבר לא משלמים לנהג על הנסיעה במזומן עם העלייה להסעה ומקבלים כרטיס נייר לביקורת פתע. מצד שני, 11 אחוז סוללה זה המון יחסית לחבר שלי שבביקורת האחרונה שלו בשיבא אמרו לו שנשאר לו בסוללה של הדפיברילטור 6 אחוזים בלבד. במקרה שלו זה נגמר בניתוח בהרדמה מלאה והחלפת סוללה לעוד עשר שנות לבביות עם לב פועם בכיף. אני הייתי צריך רק כבל טעינה להתחבר לשקע הטעינה באוטובוס. כבל שלא היה עלי באותה נסיעה. תחב"צ. בעידן המודרנה, אנחנו כבר לא באמת יוצאים מהבית העירה עם תיק. כל מה שאפשר לשמור בענן, לא נכנס לכיס. אפילו את האוטו החכם החדש אפשר להתניע עם הנייד. בתנאי שהסוללה טעונה כמובן. גם מזומן מזמן הפסקתי למשוך. בתחנות הדלק הבינו שכרטיסי פלסטיק לתדלוק הם כל כך ...