סליחה, עוד דיסקליימר קטן. זה בלוג אישי. פה אני כותב על רגשות. על דברים אמיתיים שקרו לי. לחברים שלי. שגרמו לי להרגיש, לחשוב ולהבין. אז אם התעוררתם היום בעניין אחר – יאללה, נקסט. ממש לא נעלב. המרחב מלא בפוסטים משמימים על אנשים שלכאורה לא קורה להם כלום, הם ממש לא נעלבים, מאוהבים, מאוכזבים או ממש מרוצים מהבחירות שלהם. זהו. אחרי הקדמה שכזאת, בטוח נשארתי רק עם חמשת הקוראים הקבועים שלי, שאחד מהם מיד יפרוש כי חמישה קטעים זה ארוך מדי. אז קבלו את זה ישר – היום החברה הכי טובה שלי חוגגת יומולדת. טוב, נו, קצת קשה לחגוג כשאתה עובר דירה עוד כמה ימים, הקבלן לא בטוח בלו"ז, המובילים כבר עם הארגזים אצלנו בסלון, שני ברזים נעלמו לה ומנורה אחת נשכחה בדרום תל אביב – אבל בלב, חגיגה. היום השותפה שלי שמחה. מוקפת משפחה, חברים, וגם עשרות אנשים שחייהם השתנו לחלוטין בזכות אימון ויעוץ אישי שקבלו ממנה בעבודתם, בחייהם, במסע אחרי האושר, החתן, הקידום, היחסים בתוך הארגון, החלום להיות מנהל, הזכות לחלום – ולממש. האישה שאיתי היא קוסמת. מצליחה להפוך צפרדעים לנסיכים. כמוני. היום אני יכול שוב להכריז את מה שאני מרגיש כבר...