דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2023

לבלות מחוץ לקופסא

  הצטערתי לשמוע.  בר הקופסא סוגר את שעריו. בין רמת אביב לשיכון דן, מוקף במגרשי חניה ובליבו סימפטיה וחיוכים, עם מסך ספורט גדול ופינה על הבר עליה ישבתי עם חברי נחום הרבה מאוד "שעות מאושרות" בין חמש לשמונה בערב, מתלבטים בין בירה גינס לסטלה, לועסים בוטנים ומספידים את הפועל תל אביב. שוב.  מצרף לכם את הטור השבועי בנושא. וברכת חג שמח.  אנחנו בדרך לצפון, בתקווה כי מלחמות הפשע בגליל לוקחות פסק זמן בחג הסוכות. לטובת מי שעדיין לא עשה ניתוח קטרקט או הסרת משקפיים - מצרף הטקסט המלא... לבלות מחוץ לקופסא אחרי החגים יסגרו דלתות בר "הקופסא" לתמיד. בר שכונתי שפעל במשך 16 שנים בצפון העיר, בר בו ביליתי לא מעט בשעות שמחות, בערבים מוזיקאליים, מסיבות פרטיות, בקבלות שבת וב"אסיפות כיתה" של בני המחזור שלי מהתיכון ששמחו להיפגש בבר בו מוזיקת הרקע נשמעת ברקע, ניתן לשוחח בלי לצאת בסוף בגרון ניחר, המשקאות במחיר הגיוני והברמנים נעימים לשיחה לא רק אודות קצף הבירה ומחיר הוויסקי. אחרי תקופה ארוכה בה היה לי מובן מאליו כי ברירת המחדל תמיד תהיה פתוחה ופעילה, ואם אין משהו באמת אטרקטיבי בעיר ...

חמישים שנה אחרי

  איפה הייתם בסירנה של 13:58? איפה תפסה אותכם האזעקה שהעירה אותנו מהשאננות הרעילה אל תוך מלחמת קיום אכזרית וקטלנית? איך השתנתם מאז. חמישים שנה אחרי.  אני הייתי אז כבר עמוק בבונקר, פותח מפות, קורא פ.מ-ים ונבוך מול חוסר התכליתיות של הצבא הכי חזק במזרח התיכון. נבוך וגם חושש. מה יהיה ? מכת מנע, הגנת שטח, פטרול ירוט מעל תל אביב וכל זה מול בליפים מאיימים זוהרים על מסך המכ"ם, של טילי שיוט עוינים שגולשים מעל הים התיכון מערבה לכיוון הבית של אמי בתל אביב.  ואתם, איפה תפסה אותכם האזעקה ההיא מלפני חמישים שנה?  חמישים שנה שאני מבקר חברים בקרית שאול. חמישים שנה של אבל, זיכרון שדוהה עם השנים והוקרה לגיבורים שבמותם ציוו לנו לפחות עוד חמישים שנות קיום בכיף במדינה שאני לא מוכן להחליף באף אלטרנטיבה או דרכון חלופי. שום דבר באמת לא השתנה פה. כולנו כיום על סף אסון חדש. הפעם האויב הוא אנחנו, שלא למדנו כלום מהמלחמה ההיא. לפני חמישים שנה. עברו שנים וכל פעם אני רואה בקריית שאול כי מוסיפים עוד חלקות. זה לא נגמר. לנצח נחיה כאן על כידונים, כי השכנים שלנו חיים על שבריות.  נראה כי תמיד נריב א...

פארק החוף

  רגע לפני הבחירות המוניציפליות 2023, ממש במקרה, חחח, הסתיימו עיקר העבודות בפארק החוף המקשר בין חוף תל ברוך לחוף הצוק. פארק הדיונות האחרון בחופי תל אביב, שתורבת ונסלל בשביל הליכה ורכיבת אופניים, עם מדרגות עץ ומשטחי תצפית שמהם ביום בהיר רואים את השכנים שיצאו לחופשה על חופי יוון הקסומים לא פחות. כמי שמתמיד בבקרים לצעוד במסלול ההליכה מתל ברוך עד לחוף מציצים ובחזרה, בצפיפות מסוכנת לנתיב רוכבי האופניים החולפים לידי בסכנה הדדית, אני מעריך מאוד את ההפרדה המוחלטת שעשו בפארק החוף  בין הצועדים למדוושים. השבילים מוכנים. הגננות – מחכה לעונת השנה המתאימה לשתילה. הממטרות פוזרו, יש עמדות שתיה לצידי השבילים, הבסיס הצבאי הסודי שפעל שם כל השנים באבטחה מלאה, הועתק למקום חלופי עלום, סודי ביותר. תודה למשרד הבטחון שהסכים להעתיק את פעילותו על חופי הכורכר של רמת אביב, כנראה תמורת פיצוי הולם, לדיונות מקסימות לא פחות אי שם בנגב. בהליכתי הראשונה בשמורת הטבע הסמוכה לבייתי, קבלתי תזכורת מאחד מילידי השמורה. קבלתי עקיצה חדה באוזן. התראה מהטבע, שהוא חזק יותר מכל אספלט או משטחי עץ מהגוני איתנים. אנחנו רק אורח...

מקיאטו לרב"י בבקשה

איך אומרים בטורקית "דאבל מקיאטו ארוך, רותח, עם קצת קצף, בכוס לקחת עם מכסה בבקשה"? בעיה. כאשר אתה טס לחגוג עם כל המשפחה את אירוע חייך, במלון צמרת, אי שם בלב האימפריה העות'מנית, ואף אחד שם באמת לא יודע איך להכין את הקפה שאתה אוהב לשתות על הבוקר – ההבדל בין סופ"ש נהדר למושלם יכול להיות כוס מקיאטו לא מושלמת לטעמך. רב"י*,  חברי הטוב, הקים בעשר אצבעות אימפריה של אירוח לקוחות מרוצים. מה שהתחיל במסעדה קטנה וסימפטית בצפון תל אביב, הסתיים ברשת מסעדות בה ניתן היה גם להזמין קפה במגוון שילובים בין קפה/מים-רותחים/חלב/קצף כאשר כל שילוב יוצר קונצרט לבלוטות הטעם לחובבי הג'אנר. אמריקנו, אספרסו, קצר, ארוך, קפוצ'ינו, מקיאטו, לאטה, נטול וכמובן שחור בוץ. רב"י, היה מהראשונים שהכניס למסעדות שלו את מכונות האספרסו החכמות ונוהג להרצות מדי שנה בקורס מנהלי מסעדות צעירים במכללת שנקר ולחלוק איתם את ניסיונו עם שותי הקפה וסועדיו המגוונים. הוא עצמו לא ממש יודע לבשל או לתפעל המכונה כבריסטה מיומן. הוא רק יודע מה טעים. או לא לטעמו. וזה מה שקרה בטורקיה. אתה נוחת במלון לא זול, אוסף את יק...

תל אביב, קבלי 10 ברכות לשנה החדשה

 תם אלול. עבר המועד האחרון להגשת סליחות במסגרת פרויקט "חודש הסליחות". טיולי סליחות לירושלים חלפו להם ומעכשיו מתחיל פסטיבל אחר בחוצות העיר המתחילה בפקק בשער הגיא. עוד כמה איקונים של "שנה טובה" צבעוניים, וזהו.  בין שנה טובה לצום קל, בין ארוחות החג וים הנכדים המתקבצים מסביב לשולחן, ברגעים האחרונים שאתם עוד מסוגלים לקרוא פוסט אישי קטן ממני לפני הצרבת ורגשי החרטה על המנה המיותרת שאכלתם - קבלו ממני את הטור האישי עם הפנטזיה הפרטית שלי לחיים משופרים יותר בתל אביב. ש"ט! כרגיל מצרף גם קובץ טקסט עם גרסה מורחבת, כי לבלוג אין מגבלות מילים. הרב אשי. זה היה שם המשתמש שלי ברשתות החברתיות. לא בלונדינית17, גינגי01, לא שמות מדליקים אחרים, שכולם היו פנויים אז בימי הקמת הרשתות החברתיות , אני הייתי הרב אשי. למה? כי זה היה שם הרחוב בו גרתי. החברים שלי התייחסו אלי בהומור בפוסטים כאל רב, ובסוף זה דעך עם ירידת קרנה של היהדות החרדית בצפון תל אביב .   כתנא בכיר לכאורה, אני עדיין מאמין שיש לי מילה אצל בורא עולם ואני פונה אליו בערב ראש השנה תשפ"ד עם מספר בקשות ממש קטנות לשנה הבאה בתל...

לקראת שנה טובה יותר

 סליחה. סליחות. מתנצל. באמת. מעומק לבי.  על כל הציניות המיותרת, ההערות הסקסיסיות, המשפטים הקשישים, הקטעים הסאחים, הארס ורוע, העליונות וההתנשאות, העגמומיות, ועוד משפטים מיותרים שנכתבו השנה בטורי האישי, בפוסטים הפרטיים, במשובים האישיים שכתבתי לכם נוכח כל העולם ואחותו, ממש סליחה. הכל נכתב בחיוך, קריצה, חברות ורצון טוב ליצור לנכדים שלנו עולם לא פחות טוב ממה שקיבלנו מהורינו למשמרת. ברוח הפיוס והסבירות, ההכרות ארוכת השנים, והידידות המיוחדת שפיתחתי עם שמונת קוראי הקבועים, מצרף את הטור השבועי שלי על המקום הכי כייפי שהיה לי הקיץ בתל אביב. מקווה לפגוש אתכם שם בשקיעות היפות של תל אביב. למאותגרי הפטנטים חובבי גירסת הבמאי מצרף הנוסח המלא. כשגוטה  פוגש את אל ט מן הקטן רומנטיקה תל אביבית.  לחובבי  הקל"ב . אילו זה היה  במיקונוס   – הייתם משלמים על חוויה דומה מאה וחמישים יורו על שמשיה, מחצלת, וארבעה כסאות נוח לפני החיוב על הסלט היווני והאוזו.   הגדה הצפונית של שפך הירקון, בשולי הטיילת  אליה זורמים צועדי העיר בבגדי  ה לולו - למון שקנו במיטב כספם ,  ע...