סיפורי אבי דר

 גם לכם זה נראה מיותר? אירוע מפונפן ומייגע, עם תפריט שחוזר על עצמו, המשתתפים מוכרים משנה שעברה. ממש כמו  הטקסטים הממוחזרים והצרבת שלמחרת. כשמצב הרוח נמוך בעומק המחילות ברפיח, כשהתקווה לתקומה נמוגה, התאבון פג ואין געגוע אלא לאופוריה מהשנים האחרונות,  לא מזמן, בהן היינו מדינת סטרטאפ נמרצת ולהפועל תל אביב היה עוד סיכוי הוגן לזכות באליפות - ממש נדלקתי על הרעיון של חברים שלי, שבחרו בערב החג להתכרבל לבינג' עם פופקורן (כשר לפסח כמובן) ועונות 4+5 של הסידרה המומלצת "ילוסטון" מול ה-70 אינץ' החדשה שהותקנה רק השבוע בסלון דירתם כחלק מהטיפול הזוגי שבחרו להשבת החיוך לביתם. ספויילר קטן - קווין קוסטנר לא ממש מת, אחרי שהשאירו אותו מוטל  מדמם על הכביש בסוף עונה 3 ללקוחות נטפליקס בלבד.  מצרף לעיונכם את הטור האישי שלי ומצרף ברכת חג טעים, נעים ומענג, כל אחד על פי מזמוריו ומנהגי ביתו. חלומות בהופיין קבלו - חמש שנים של חלום נדל״ן מתמשך ואפשרות לשדרוג משמעותי בחיינו. בוננזת מגורים, אקזיט ברמת אביב בואך רחוב הופיין. דירת השיכון המצ'וקמקת שהתקבלה בירושה בשנות השמונים המאושרות שלנו  ו...

 הזיה. עוד לא ראיתי סרט או סדרה הזויה כמו המציאות התל אביבית המקיפה אותנו באביב תשפ"ד. אנחנו חיים בסרט משלנו. השיא, עד שיקבע שיא חדש, הוא מתקפת הנקם הפרסית. אחשוורוש במיטבו! אני מתעורר למציאות של אי ודאות. טילי שיוט בדרכם אלינו לכאורה. והיא שואלת אותי - לאן מטיילים שבת? מבטיחים לנו מטח טילים איום. נשיא האומה האמריקנית גם יודע לנבא מתי זה יקרה. מבטיח שלערים מסוימות תהייה חסינות.  הדיון במהדורות החדשות כבר מתגלגל על היקף המכה השנייה שלנו. כלומר, המכה השנייה של אלו שישרדו את מטח הנקמה האירני,  שאו טו טו מגיע. לפה. בוקר שבת. חופי הכרך עמוסים באזרחים מודאגים. החברי שלנו שחזרו מסיבוב שבתי על אופניים ברחבי העיר. יושבים בללה לנד, אחד מבתי הקפה על שפת הים בשמש אביבית ומשתפים את דאגתם. האם באמת אנחנו על סף מלחמת עולם? האם תל אביב תבער? ואיך זה ישפיע על אירועי הפסח המתקרבים.  אגב, אם כל המטח הזה יתברר כבדיחה אירנית לא מוצלחת, איפה אתם בסדר השנה?

  לפני שלושים שנה הסתיים פרק בחיי. פרק שהתחיל עם חיוכים ופרפרים בבטן והסתיים על מדרגות  רבנות. לא רקדתי. ואחריו מיד הגיע סדר פסח. לי לא היה לי ספק. הבנות יהיו איתי בסדר. עם רצון טוב מהגרושה הטריה, הזמנתי לנו חופשת חג בלימסול. ליתר בטחון לקחתי גם את הסבתא שלהן איתנו. בלי סירים. רק עם כמה הגדות. וכיפה אחת. המלון הקצה לנו פינה אינטימית בחדר האוכל בערב החג. הבאנו חבילת מצות מהבית וחזרת. היה סדר בסדר. כולנו עוד היינו קצת המומים מהמהפך המשפחתי, כשהיום אני יכול להיזכר בפסח ההוא בחיוך. מאז חזרנו על זה כמה פעמים. רק פחות המומים, במעמקי פרק ב' ובקלאב מד. מועדון מועדף על ידי ישראלים שמתייחסים למחזור פסח כתאריך מועדף, ואם יש מזל והשלג עדיין לא נמס, החופשה מדהימה. אוף פיסט בבוקר ואפיקומן בערב. הבנות גדלו. לכל אחת יש בעל ובזכותם גם נכדים. לצאת למלון בהרכב מלא בחו"ל זאת כבר הוצאה משמעותית. ועדיין. גם בשנה מעוברת כתשפ"ד משפחות מרובות נכדים יוצאות לפסוח בקלאב. אמנם לא בשלג, אבל גם לעשות שנורקל בסיישל זה אתגר מענג. הכול בסדר. גם השנה נשב כולנו מסובים.  במיטב מחלצותינו, מוזגים ארבע כוסות, מ...

 נגמרה החגיגה השנה זה יהיה ללא זיקוקין. ללא מופעי ענק האופייניים לערב יום העצמאות המסורתי בתל אביב. יום עצמאות לייט. חצי כוח. 76 שנות מעגלי הורה וזיקוקין כנראה מאחורינו. לא עוד. הזדהות עם המשפחות השכולות. משפחות החטופים. הפצועים. הפוסט טראומטיים. המפונים. הלוחמים. משפחות הלוחמים. המדוכאים. בקיצור- כולנו. בלי חגיגות. בלי פטישי פלסטיק. בלי מכלי קצף. בלי ריקודים. עם הרבה רגישות. שירה בציבור. סיפורי גבורה. געגוע לימי עצמאות של פעם. כשהיינו ביחד. במיטבנו. בחודש אפריל בשנה שעברה, למי שאינו זוכר, טכסי יום הזיכרון הוחרמו על ידי חלק מהמשפחות. כשהגעתי אז לבקר בחלקה הצבאית בקריית שאול את קברו של חברי הטייס אבי בהרב ז"ל, מצאתי שם זרי פרחים כרגיל וגם פתק שהודבק על ידי אחותו, המסביר את העדרה מהאזכרה. הרגשתי עם זה קשה. השנה אני מאוד מקווה כי נצליח כולנו להוכיח לנופלים כי אנו כולנו ראויים לגבורתם ולמחיר הכבד שהם ומשפחתם משלמים בעבור עצמאותנו. כחודש וחצי לפני האין מגה-אירועים אומר ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי: "השנה נקיים ביום העצמאות מספר מצומצם של אירועים, בעיקר במתכונת קהילתית  וכן לא...