סיפורי אבי דר

רגע לפני החניון של אצטדיון בלומפילד, במקום לעודד את הפועל תל אביב אנחנו פונים למועדון המוזיקלי "טסה" לערב ג'אז חושני. הופעה של אומנים מהשורה הראשונה בעולם, בעברית מקומית ובמחיר של פחות ממאה ש"ח לכרטיס. אורלי חברתנו החליטה לפתוח שולחן חברים קטן. געגוע לשגרה. כמו פעם. לפני שבכל מוצ"ש התחלנו לצאת מהבית עם הדגל ביד. הצטרפנו.  אודליה אליעזרוב סבר וגלעד דובצקי  בערב מוזיקה ארגנטינאית של אסטור פיצואלה. גיבור הטנגו הדרום אמריקאי.  Tiempo de Argentina זה השם הלועזי, או ביפואית - קצב ארגנטינאי.  אודליה על הפסנתר ושירה, גלעד על כלי ההקשה ואנחנו על הבר של "טסה" שביפו. מקום אינטימי של כשבעים אורחים, פסנתר כנף ומתופף מדליק שישב על קופסת הקחון והפך כל טנגו לקצבי יותר, עד שלרגע ציפיתי שאל פצ'ינו העיוור מ"ניחוח אישה" יעלה על הרחבה הקטנה בריקוד טנגו מסעיר בשיר הנושא שנוגן  - "בגלל ראש אחד" . אולה! ערב ארגנטינאי, חייו של  פיצואלה השזורים בשיריו ומסופרים על ידי אודליה בין המנגינות, בקצבי טנגו לטיני. מוזיקה מסעירת חושים, בבר חדש עם שפע חניה סביבו. מ...

הלילה לפני 107 שנים שוחררה רמת אביב. לוחמיו האמיצים של גנרל אלנבי הצליחו לחצות את הירקון ללא יריה אחת, בחסות מזג אוויר סוער, ועם כידונים בלבד הכריעו את התורכים המופתעים. בלילה ה-20 בדצמבר הכריז המצביא הגאה. קניון רמת אביב בידינו ! אחרי מאות שנות חסות עות'מנית על ארץ הקודש, חזרו גבעות שייח מוניס לשליטה אירופאית. משפך הירקון ועד לפתח תיקווה, חיל המשלוח המצרי שבראשם הפרשים הניו זילנדים האמיצים, הביס את הטורקים ופתח את הדרך לשובם של פליטי אחוזת בית שהוגלו מביתם  (לקח להם לחזור יותר משנה של קרבות)   - לתל אביב המתחדשת תחת דגל היוניון ג'ק . בהליכות הבוקר שלי לאורך הטיילת התל אביבית אני חולף ברחבת שפך הירקון מול האנדרטה המזדקרת מול הגלים לזכר הגיבורים שלא ויתרו. בניסיון הסתערות שני על מעברות הירקון , חיילים בריטים חזרו ונלחמו בליל ה-20 בדצמבר בבוץ עמוק וחצו את הנהר. לא עזר לטורקים פיצוץ שני הגשרים על הירקון וסוללות התותחים שלהם . אלנבי הקים ואימן מולם מערך צליחה מתוחכם. נבנו רפסודות, התאמנו בתנועה בביצות יפו, ואפילו נאספו מהטמפלרים שגרו במושבה שרונה שטיחים אותם פרסו על הבוץ לבל...

    הלילה לפני 107 שנים שוחררה רמת אביב. לוחמיו האמיצים של גנרל אלנבי הצליחו לחצות את הירקון ללא יריה אחת, בחסות מזג אוויר סוער, ועם כידונים בלבד הכריעו את הטורקים המופתעים. בלילה ה-20 בדצמבר הכריז המצביא הגאה. קניון רמת אביב בידינו ! אחרי מאות שנות חסות עות'מנית על ארץ הקודש, חזרו גבעות שייח מוניס לשליטה אירופאית. משפך הירקון ועד לפתח תיקווה חיל המשלוח המצרי, שבראשם הפרשים הניו זילנדים האמיצים, הביס את הטורקים ופתח את הדרך לשובם של פליטי אחוזת בית שהוגלו מביתם (לקח להם לחזור יותר משנה של קרבות) - לתל אביב המתחדשת תחת דגל היוניון ג'ק . בהליכות הבוקר שלי לאורך הטיילת התל אביבית אני חולף ברחבת שפך הירקון מול האנדרטה המזדקרת מול הגלים לזכר הגיבורים שלא ויתרו. בניסיון הסתערות שני על מעברות הירקון , חיילים בריטים חזרו ונלחמו בליל ה-20 בדצמבר בבוץ עמוק וחצו את הנהר. לא עזר לטורקים פיצוץ שני הגשרים על הירקון וסוללות התותחים שלהם . אלנבי הקים ואימן מולם מערך צליחה מתוחכם. נבנו רפסודות, התאמנו בתנועה בביצות יפו, ואפילו נאספו מהטמפלרים שגרו במושבה שרונה שטיחים אותם פרסו על הבוץ לב...

מכירים סוכריות מחליפות צבעים? חופן כדורי סוכר צבעוני שככל שמצצת אותם – השכבה החיצונית נמסה ונחשפה שכבת סוכר צבעונית חדשה, מתוקה יותר. כל סוכריה עלתה בקיוסק של גינת דובנוב בשנות השישים חצי גרוש. האגורה של ילדותנו היקרה. שושנה, בעלת הקיוסק העדיפה לתת לנו את העודף בסוכריות מחליפות צבעים. אצל שושנה למדתי את יסודות אמנות המכירות, ואז כנראה החלה בעיית רמת הסוכר הגבוהה בדם שלי. בפינה הצפון מערבית של גינת דובנוב פינת רחוב מאנה, פעל קיוסק. שתייה קלה, עיתונים, ממתקים, וגם מכשיר טלפון בעל חוט  ארוך,  עם מונה פעימות לשיחות חשובות ויקרות,  בימים טרם המצאת הסלולר. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הפעיל אותו משה ביחד עם אשתו שושנה ובהמשך ירש את המקום בנם נתן שלאורך שנים האפיר שיערו מאחורי הדלפק. כשעמדה שושנה מאחורי ברזי הסודה, בקושי ראו אותה מאחורי מדפי הממתקים. שושנה לא הייתה גבוהה, אפשר לומר גוצה - ונעזרה בשרפרף כדי לשרת את הלקוחות. כילד סקרן אהבתי שם את ברז הסודה, הפלא הטכנולוגי שהרווה את צימאון צופי דיזנגוף אחרי הפעולות בימי שלישי במחנה מאיר הסמוך ולצעירי שיכוני קריית מאיר הצמודה לקיוסק. ה...

  מה טעם לחיים ללא כושר הניידות ומה אפשר כבר לעשות אם שוללים לך את רישיון הנהיגה-לבד מאשר לשבת בבית ולהישבע בכל היקר לך שלעולם, שאף פעם לא תעבור בצומת מרומזר כשיש ספק ובטח שלא בירוק מהבהב. יותר לא תיתן לשוטרים את התענוג לרשום לך דו"ח, המפרט כי על־פי סעיף 22 לתקנות התעבורה , בצומת זו וזו, עברת באור אדום. מכה משמים שעונש משמעותי בצידה. שלושה חודשי שלילה יכולים להיות גם פסק זמן מהתרוצצויות אורבניות ונהיגות מתישות, וויתור מראש על החיפוש הנואש אחר מקום חניה, הלחץ שלא לאחר לפגישות. מעכשיו כל הפגישות יטו להתקיים בקרבת מקום. במרחק כמה צעדים מהנהג השלול. לטובתך. יש לך אליבי קבוע: "אשרי, שלול אני". תשעים יום שאינך הנהג המשפחתי. אין יותר, "אבא, תקפיץ אותי”. שיקפצו בעצמם, אמר השלול; עד להודעה חדשה הנהג המשפחתי מקורקע. מגיל 16 אתה נייד. בהתחלה אופנוע טריומף שהפחיד את האימהות והרטיט את ישבני הבנות, ג'יפ מ"פ צמוד, קונטסה מצ'וקמקת שבקושי הצלחת לקנות  ממענק השחרור, ואחר־כך מחליפים מכונית כל שנתיים. שלילה זה לא נורא, מנחמים אותך. "יש אוטובוסים ממוזגים, מוניות, אשתך ...

  שומר נפשו ירחק. בתי חולים הם רק לחולים. ולצוות כמובן.   חדר המיון הוא שער הכניסה לחוויה שלחלק המשתתפים היא גם סופנית. ביקור שרצוי לוותר עליו ככך הניתן. אלא אם לא. למשל אם האחות במוקד הטלפוני של קופת החולים שלכם מציעה כי תזדרזו לחדר מיון כי הסימפטומים שלכם לא משהו . שניה. ספוילר הכרחי. אצלי הכול בסדר. אם תרצו, תמשיכו לקרוא אותי בעתיד בעוד הרבה טורים למרות האחות הפסימית .   רציתי רק לשתף אתכם כי כמו בתדריכי הבטיחות בצבא, "אם יש ספק – אז אין ספק". אם אתה נראה רע, מרגיש גרוע, ומעדיף לשמוע חוות דעת מקצועית במקום המבטים המודאגים בבית – אתה כנראה חולה מספיק ולא מקבלים מדליות על התאפקות והימנעות מטופשת מביקור בחדר מיון. קורה. למרות כל איחולי הבריאות שקבלתי - הגוף שלי שידר געגוע לסטטוסקופ, ציפייה לפיג'מה של משרד הבריאות, חוות דעת רפואית מהירה ובעיקר רעב לארוחת בוקר גורמה על מגש פלסטי תכול עם תפריט איכילובי קונטיננטלי - גביע גיל, גבינה לבנה, מנת ריבה, ביצה קשה ושתי פרוסות לחם. מקיאטו כפול ארוך ורותח לא בתפריט השבוע . כל האירוע הרפואי הפרטי שלי התעורר באשמורת השלישית. בפאתי ...