רשאי לנחות

- 4X-CBI

רשאי לנחות על מסלול 21!" – תקשורת אווירית נוהלית שמזכירה לי כל כך הרבה משדה התעופה הכי עמוס במרכז ארצנו, משדה התעופה הכי קרוב הביתה, מהמסלול הכי חרוש במזרח התיכון.

לאורך גדר השדה היו רצים ונובחים כלבי השמירה, שאהבנו לרחם עליהם. פעם הייתה שם גם הפגנה לשחרורם - רק לא הבנתי אם המפגינים גם רוצים לעשות שמירה בנוסח המקובל במקום הכלבים, עם רובה צ'כי ופטרולים לאורך הגדר, בלילה קר ומשעמם, לאבטח את המסלול מפני פלישת מחבלים גולשי גלים בחוף תל ברוך.

סבא אפרים, שעלה בשנות העשרים מרוסיה הלבנה לחיפה ועבד בתחזוקת קטרי רכבת ישראל, הצליח לאסוף גרוש ללירה וביחד עם בן דודו רכש קרקע בארץ ישראל. איזה מגרש קטן, צפונית לצפון תל אביב, מעבר לירקון, אחרי תחנת החשמל על שם רידינג. מאז היה לי סבא בעל נכסים. בעל מגרש ליתר דיוק.

כלומר – אחרי שמחלקים אותו עם הבן דוד ומורידים ממנו את החלקים שהולאמו לטובת בניית מבני ציבור, נשאר ממנו שטח נטו שקשה לקרוא לו מגרש. אולי ערוגה יהיה מדויק יותר.

על הערוגה הזאת לימים, החליטה הממשלה לבנות את שדה התעופה, להלן שדה דב, שבהמשך הוכרז כנכס אסטרטגי ללא תחליף, וכל מטוס שהמריא או נחת מאילת – הסיע על הערוגה המשפחתית שלנו. כך שבארוחות חג, אחרי הדיון בבריאותה של דודה סוניה והקריירה של ד"ר עמי – עברנו מיד להרהר בנכסים המשפחתיים על גדות הירקון, המבשילים ומשתבחים עם השנים לאפשרות שאחד הנכדים יהיה לקבלן/יזם עירוני מצליח.

את הזכות על הערוגה מזמן המירה המשפחה לזכויות חלופיות בעציץ נדלניסטי אחר – ומה שנשאר כיום זה רק החלום של סבתא שלי עליה השלום, שרצתה תמיד לבנות לעצמה בית על שפת ימה של תל אביב ובסוף נקברה באחוזת קבר מכובדת על מדרונות הכרמל עם נוף מרהיב לים התיכון, רק שזה בחיפה ולא בעיר ללא הפסקה שלנו.

ומה עם שדה התעופה? אותם מגרשים מבוקשים שבעליהם לחצו לקבל אותם לפני שנתיים במיידי , וגרמו להרבה אילתניקים לטרטור גדול בכל עליה צפונה– עדיין עומדים בשיממונם, מחכים לפועלים שיבואו ויבנו שם בנייני מגורים מול הגלים.

אז CBI– "בטל אישור נחיתה, לך סביב!" נתב"ג מחכה לך...

 

לעצור ת'תנועה

 הקטע הבא, נכתב בחצי חיוך, עבור ובלשון של פקחי טיסה, בימים בהם כמות התיירים בנתב"ג עברה את העשרים מיליון , והשמים הפכו להיות צפופים מעודף מטוסים והפתרון היחיד שניתן היה לעשות בכדי להימנע מתאונה, היה, לעצור ת'תנועה האווירית, ולהירגע.

לעצור ת'תנועה...

כשמצב מתחיל להיות עמוס,

כשהמטוסים מתחילים לשדר צפוף,

כשקשה לנעול על הטראק בגלל הצפיפות,

כשאתה מתחיל להחליף בין אותות הקריאה,

ומתחרט שבאת היום לעבודה –

תלחץ על הברקס ותעצור ת'תנועה.

אם כל היוצאים פונים צפונה,

החיילים סוגרים לך את הקיצור,

והירדנים מוגבלים לטוס נמוך –

מומלץ ביותר ללחוץ קלות על הברקס,

ולעצור ת'תנועה.

כשהפקח במגדל משנה מסלול בשימוש,

והטייסים נשמעים לחוצים מהשינוי,

והנכנסים עוברים למצב המתנה –

בטוח שאתה לא צריך עכשיו עוד המראה,

תעצור ת'תנועה.

אם המרחב שלך מלא בנתיבים,

המטוסים שלך מוגבלים,

מרחבי כורע תחת נהלים לא הגיוניים,

ואתה מרגיש שעוד מעט אתה מאבד ת'שליטה –

צלצל לחברים שלך בניקוסיה,

תלחץ על הברקס, ובקש הפוגה.

כי לעצור ת'תנועה –

זאת ממש לא תנועה מגונה...
מוקדש באהבה וגעגוע לכל חברי, פקחי הטיסה במרכז הבקרה הכי גדול במזרח התיכון, אי שם בגליל העליון, שנקרא TLV ACC.לכבוד היה לי להעביר אתכם למעלה מארבעים שנות קסומות של אדרנלין, מתח, חיוכים, ארוחות משמרת טעימות והרבה לילות ללא שינה,אך עם הרבה אקשיין בשמי ארץ זבת חלב, דבש ומטוסים.