רגע לפני הסגר הראשון, כמה חודשים לפני שמלאו לי 67, בדיוק בזמן לפני שהרשויות יבואו ויבדקו לי את הרישיון התעופתי שלא יהיה בתוקף ביחד עם תעודת אזרח וותיק, נפרדתי מעולם התעופה. פרידה חפוזה, מהירה, כמו בהסרת פלסטר זריזה, כאילו להקלת הכאב והגעגוע. פשוט הודיעו לי שזהו – המשמרת האחרונה שעשיתי רק לפני יומיים, היא גם משמרתי האחרונה כפקח טיסה. את כל הזיכרונות, הציוד האישי, תכולת הארון הפרטי שלי במרכז הבקרה הכי גדול במדינה – רוקנו לשקית פלסטיק גדולה וחבר הקפיץ לי את זה הביתה. זהו. פרק חיים של כ-45 שנים הסתיים לו קצת מוקדם מהצפוי. בלי טקסים, מסיבות, הרמת כוסית או מכתבי תודה. יאללה, היה נעים מאוד. נעביר לך את מה שמגיע לך בסוף החודש. שמור על קשר בבקשה. סגרים, גל של פיטורים, טיפול באנשים עם בעיות פרנסה אמיתיות דחו את מסיבת הפרישה שלי. פרידת זום אחרי חודש – וזהו. ביי ביי לאנשים יקירים שהיו חברים שלי לעבודה ולחיים עשרות שנים, זאת לא היתה פרידה אלא זליגת דמעה בשיחת ועידה. למי שלא זוכר, לפני הגעת הברבור השחור באביב 2020, היו שמי המדינה מלאים בברבורים לבנים. טיסות שלא הפסיקו להגיע , לחצות, לחוג, ל...