סיפורי אבי דר

 הפסקת אש. עאלק. יוציאו לנו הנשמה. ימרטו לנו את העצבים החשופים. יאשימו את הקיצונים האיסלמיסטים בירי רקטי שלא בלו"ז הקטארי שנחתם. השבת נתרגש עד דמעות כשנראה את ראשוני השבים, אם יגיעו. כרגיל, מצרף לעיונכם טורי השבועי להסיח דעתכם מהמצב הבלתי אפשרי אליו נקלענו.  שורו, במצב הנוכחי, כל ציפור בשמים היא ברבור שחור ולא יונה עם עלה של זית! לטובת שמונת קוראי הקבועים מאותגרי הקטרקט והצילינדר, מצרף הטקסט המלא, שיהיה... אופנת חפ"ק DC בלב העיר פועם חפ"ק. באגף B של הדיזנגוף סנטר ( DC ) יושב החפ"ק שפועל עם כאלפיים מתנדבים. להלביש, להנעיל, לחתל ולספק את כל הדברים הבסיסיים שאחינו המפונים זקוקים לו. מכל הלב. התל אביבים תורמים. ישירות לחפ"ק המרכזי ודרך החפ"קים השכונתיים, בביט, בקניית ירקות ופירות, בשינוע, בבישול, תרומת ציוד, בערימות בגדים ובחיבוק. בסנטר פגשתי את חפ"ק האופנה. חגית ויטמן וענבל עפר אזולאי, נשות אופנה מוכרות, שגייסו מספר חברות וביחד דואגות להלביש בסטייל את המפונות על ידי בנית מערכות לבוש והצגת הפריטים באופן נחשק , ולהחזיר את החיוך לשפתותיהן, מכל כמות ה...

  ראיינתי את גוגל לגבי עתיד נכדיי. לימסול או רמת אביב בשבועות האחרונים אני קצת AI. כל העולם הולך על בינה מלאכותית. אני למדתי בשנות השבעים לתכנת בשפת פורטרן ובייסיק – ומאז הבינה שלי הבינה שמחשבים ואני לא משהו. אבל הסקרנות הרגה אותי, חייב להבין על מה המהומה. AI. הקורס שלקחתי הופסק באמצע בגלל המלחמה. במקביל לא הופתעתי כאשר שמעתי כי הורי הנכדים שלי שוקלים לעבור זמנית לעיר אירופאית כמקלט זמני במקום להצטופף חמישה אנשים בממ"ד אחד בשבועות הקרובים. האמת – לא הייתה לי עבורם תשובה חכמה מעבר לזה שאתגעגע. אז השבוע אני משתעשע בהתייעצות עם GOOGLE BARD כלי ה-AI הפתוח להתייעצות לכל מי שמתלבט. מה אומר האח החכם הגדול על מה שכולנו מתלבטים. לימסול או תל אביב? אם משווים סקרים עולמיים של אושר אישי, איכות חיים, רמת בטחון אישי ורמת חינוך לילדים - איפה עומדת העיר תל אביב מול שאר העולם? "בהתבסס על סקרים של אושר אישי, איכות חיים, רמת בטחון אישי ורמת חינוך לילדים, תל אביב נחשבת לעיר עם רמת חיים גבוהה. במדד האושר העולמי של 2023, ישראל דורגה במקום ה-17 מתוך 156 מדינות. תל אביב, כעיר המרכזית בישראל, נהנית מ...

 המצב מעיק. הטיפטוף היומי של בשורות האיוב  מהקרבות בדרום ובצפון. אי הוודאות והתעוקה בכיכר החטופים והנעדרים. התל אביבים בעיקר יודעים לתת כתף להתיישבות החקלאית המפרפרת. קציר, מסיק, בציר, קטיף, קלטור, דילול,  מיון, גדיד(תמרים), ארייה(תאנים) ובעיקר קניית ארגזי תוצרת הארץ מהחקלאים שממש לא יודעים איך יעברו עוד עונה בלי החבר'ה התאילנדים.... בין התנדבות בשינוע חמגשיות לפלוגות המילואים בנגב המערבי  לזומים משמימים שמחזירים אותנו לשגרת הקורונה; כשהצלחנו לתאם לנו צהרים משותפים על המרפסת של צביקה- נפגשנו לפלאפל ישראלי. הלכנו על הלאנץ' הכי בסיסי, הכי ישראלי, הכי טעים.  הבחור הצליח להשיג את המתכון הקסום לפלאפל של "הקוסם" מרחוב המלך ג'ורג בואך DC, הדיזנגוף סנטר, החפ"ק התל אביבי למעשים טובים. סיר של שמן רותח, ערימת פיתות תימניות בשרניות שמסוגלות להכיל מלוא הטנא מבלי להתפקע ומבלי לטפטף טחינה, בצד קצת חומוס/טחינה/כרוב חמוץ, ריבועי עגבניה לרב"י שלנו ובעיקר לא לשכוח את קערת ענפי פטרוזיליה ירוקה לחברי ששון מפרדס כץ. הדברים הכי פשוטים, כמו כל דבר ישראלי, הם הכי מוצלחים. גם הוו...

  נמאסתם! אתם עם האלוהים שלכם, המצוות, ההלכות, הכשרות וההתחכמויות - ההתנשאות בכמה אתם יהודים יותר טובים מאיתנו, הישראלים שכבר לא הולכים עם כיפה, והדת שלנו היא מבפנים. כחול ולבן עם הרבה צלקות מהמילואים. השבוע התקשרו ממלון המארח מפונים מהנגב המערבי. ביקשו אם נוכל לעזור ולגוון להם את הארוחות בבישול בייתי. אולי מגש שניצלים לילדים? ברור שהסכמנו. הגברת ירדה לסופרמרקט השכונתי וקנתה חמישה ק"ג חזה עוף והחלה לטגן את השניצלים. באמצע הערימה הגיע עוד טלפון. "שלום, אני מהמלון. רציתי רק לשאול אם השניצלים שאת מכינה הם כשרים?" "בוודאי, הרי בקורפור מוכרים רק בשר כשר." "תודה, אבל עוד שאלה קטנה - האם את שומרת שבת? האם המטבח שלך כשר?" !!!!!#@#@FFF#@#@@@#" וטריקת טלפון מהירה. את הקללות מהמטבח שלנו שמעו בלי טלפון על למלון WEST.... זהו . מאז אנחנו אוכלים שניצלים בבית. חמישים שניצלים "לא כשרים כהלכה" לא זורקים לפח.... בהתחלת מאורעות תרפ"ד נזרקו הרבה מנות נהדרות שנשלחו ממסעדות ומטבחים פרטיים כי לא היתה עליהם תווית "כשר". אוכל הונח מחוץ לגדרות ...

  עד היום לא הוחלט איך נקרא לשבת השחורה של ה-7 באוקטובר 2023. טבח שמחת תורה, מחדל אוקטובר 23, מלחמת עזה, האסון, הנכבה השניה או כמובן חרבות ברזל שלא ממש נקלט לנו בתודעה. עם כל הזעם, ההפתעה, התסכול והגועל, הזוועות והגבורה, הסיפורים שמשודרים מסביב ליממה על הגיבורים שלחמו עד הרגע האחרון להגן על משפחתם. להחזיק את הדלת נעולה, לבלום עשרות נאצים בכפיה על גדר הקיבוץ, לצאת מהממ"ד ולהצטרף לכיתת הכוננות נוכח פני המוות, לקחת אקדח אישי ולדהור בכבישים לחלץ את הילדים מהמסיבה, ובסוף להבין כי למעלה מאלף ישראלים נרצחו בבוקר ארור שכזה - מה זה אם לא פרעות תשפ"ד. ככל שעוברים הימים, התמרון הקרקעי הופך למלחמה, ומספר המתים גדל - אני מרגיש שחסרה לנו כותרת לאירוע. משהו שלא נשכח לעולם. שם למקאמה ביאליקית נצחית. נקודת מפנה שנוכל להתייחס אליה - עד פרעות תשפ"ד, ולאחריהם. תום התמימות. היום בו נרצחה היונה עם עלה הזית, והחלה ההתפקחות משלום עכשיו, לדו קיום מפורז וחשדני. בקישינב נרצחו פחות מחמישים יהודים. בפרעות חברון נרצחו פחות ממאה יהודים. בפרעות תשפ"ד נרצחו למעלה מאלף ישראלים. יהודים וערבים. דרוזים...

 עד היום הצלחתי להתחמק מאתגר "איש הברזל". שלושה אתגרים בלתי אפשריים. שחיה בים, רכיבת אופנים מהירה של 180 ק"מ ולקינוח ריצת מרתון. בעולם נורמלי, אני לא שורד אף אחד מהם. עכשיו הבנתי שכולנו כנראה עומדים לעבור מסלול איש ברזל. את כולו. ביחד. עזה תחילה, ג'נין והשומרון בהמשך, ואיך שנסיים שם - יתחיל המרתון עם החיזבאללה. ב"איש הברזל" שלנו, אם לא נעבור את הכול ביחד, יהיה פה מאוד עצוב. כמו בכיכר החטופים והנעדרים. מצרף  את טורי הכי אישי השבוע. שובו לשלום! וכרגיל, למי שממש רוצה לקרוא את הטקסט המלא - ויש כמה כאלה, מצרף.... המקום הכי עצוב בתל אביב.  רחבת מוזיאון תל אביב. כיכר החטופים והנעדרים. פה מתרכזות המשפחות. הפעילים. המחזקים. הרבה מייצגים, פסיפס של פוסטרים של פני החטופים המודבקים על קיר המעוטר בכתובות אישיות ותפילות לשובם במהרה, והרבה רצון טוב לחבק ולעודד את כל מי שנמצא פה שקוע ביגון ודמע.  אי וודאות וערפל קרב. תיקווה ש"כולם תמורת כולם", יחזרו, ישוחררו, ייפדו מהשבי וגם שני הג'ינג'ים הקטנים ילכו שוב לגן הילדים בקיבוץ. במוצ"ש  האחרון הייתה בכיכר ע...

 ארבעה שבועות של מלחמה וקטסטרופה מדממת אחת, שעד היום, אף אחד באמת  לא לקח עליה, אחריות מלאה. בין רעם הפצצות בעזה, לפיצוץ המיירטים בשמי תל אביב. כשאנחנו מרגיעים את הנכדים שהממ"ד הוא הכי בטוח בעולם, ומחפשים קרש עץ זמין לנעול את הדלת מבפנים, למקרה שהטויוטות הלבנות ישובו -  אני לא מפסיק לשאול את עצמי, איך ממעצמה גרעינית אימתנית הפכנו שוב לקהילת יהודית נרמסת,  נבזזת ונשחטת על ידי עדת כפוי טובה בוגדנית,  שחשבנו כי אם ניתן להם פיתות וחומוס,  טיפול תרופתי ומזוודות מלאות בדולרים -  יהיה פה מזרח תיכון חדש, שלום עולמי,  והמשיח בוא יבוא. מצרף לעיונכם את טורי השבועי במוסף המקומי של ידיעות אחרונות, בהצדעה לאנשי שכונתי הנדיבים והמסורים, שגם לקראת חצות מוכנים להקפיץ חבילה מרמת אביב ג' למשפחת פליטים בבתי ים שנותרה ללא חיתולים ומוצצים לתינוקות שנולדו בנגב המערבי והולכים כבר שבוע רביעי לישון בדירת מילוט זמנית במרכז הארץ. מודה לעורכת שלי בידיעות, סיגל בר קובץ, שבלעדיה - כל הטקסטים שלי לא היו  מוצלחים כפי שיצאו לאור.... ================================= לטובת שמו...