דילוג לתוכן הראשי

לפני הנפילה

 נטפליקס העלתה לאחרונה את הסידרה הכי מפחידה ברשת. ארבעה פרקים על הארכי נוכל ברני מיידוף שהוליך שולל את כל הצמרת הכלכלית בארה"ב והשאיר אחריו ים של דמעות, עשוקים, אנשים עמידים שירדו מנכסיהם, הגנב הכי גנב שהכרתי, והוא משלנו. יהודי.

הבן אדם עבד על כולם. קוראים לזה פונזי. אני קורא לזה גנב. אנשים הפקידו בידיו כסף וחשבו שהוא שומר להם על הכסף, והוא בנה מערכת כזבים שגרמו לאנשים להאמין שיש להם הון בקרן נאמנות בנקאית מסודר - כאשר בפועל לא היה כלום. נוכלות וסתם דפי מחשב. אף דולר לא הופקד בקרן שלא הייתה - הכול עבר לכיס של אותו גנב ובני משפחתו. 

כשמישהו ביקש לבדוק את הקרן שלו, הוא התחמק מהבדיקה ודחה את המשקיע החשדן. מי שסונוור מהתשואה הגבוהה המובטחת לאורך שנים - אכל אותה בענק כשהכול קרס.  הכול - 64 מיליארד דולר, נמוג ונמחק מהונם של משקיעים שחיפשו השקעה בטוחה לטווח ארוך.

מיידוף הלך לכלא, הלקוחות נשארו המומים וחסרי כל. מיליארדים התאדו. חלומות נגנזו. אנשים חלו,  איבדו חשק לחיות, התאבדו ולבטח מי שבחרו לחיות - גם הפכו להיות אנטישמים. מיידוף עצמו מת בכלא אחרי שריצה 12 שנות מאסר מתוך 150 שנגזרו עליו. בנו התאבד, השני חלה ומת, אחותו וגיסו נמצאו ירויים במרתף ביתם אבל את הכסף אף אחד לא החזיר.

מהרגע הראשון שצפיתי בסדרה - נחרדתי. חבריי מהמחלקה הקרדיולוגית מתבקשים להימנע מצפיה. יש פה הרבה אורות מנצנצים. בעיקר באדום. המחשבה שזה עלול להיות כאן, בוול סטריט שבאחד העם TLV, ממש לא הזויה. כמו שמיידוף הצליח להתחמק מחקירת רשות ני"ע האמריקאית לאורך שנים - אין כל מניעה כי פה יצוץ לו חקיין נוכלות דומה.

כמו שריקה באפלה, אחנו מנסים להירגע עם מלמולים על המפקח על הבנקים, רשות ני"ע, מבקרים פנימיים ועוד כל מיני מילים שלא מרגיעות אף אחד. האמריקאים המציאו את החקירות והביקורת - והמיידוף הזה שיטה בכולם. 

בטוח שבמערכת התל אביבית יכול לצוף גאון-נוכל יותר טוב ממנו ולאדות לנו מיליארדים מהארנקים.

כולכם בטח שמעם על גלעד א., האיש הכי כריזמטי שפגשתי, עם חזון כלכלי ושיטה. כל כספנו הפרטי מנוהל תחתיו. שקלים שנצברו לאורך שנים ומיועדים בעיקר למסעותיי באיים הקריבים לעת זקנה. 

יש לו אתר אינטרנט מדהים בו מוצג כל כספי מדי חודש בדוחות מדהימים. המודעות בראש חוצות וקליפי הפרסומת של חברתו - רק מגדילים אצלי את החשש. ומה אם הכול בלוף?

סליחה מר א. אתה כמובן רק כמשל. אצלך כנראה הכול כשר. לפחות אני מקווה  שכך,  כי אחרת אני קופץ מהמרפסת...

רק בחלומות שלי אני רואה את מיידוף התל אביבי מחייך במשרדו ומכניס מעטפה עם דו"ח רווחים מפוברק שהוא שולח לי כל רבעון, ממציא לי תשואות על כסף שמעולם באמת לא ראיתי, מדווח לי על אחזקות בקרנות שמעולם לא אחזתי בהן, הכול רישומים בנקאיים לכאורה המייצגים את כל עושרי ועתידי. כשבעצם - כאלאם פאדי. הכול דיבורים ואין שקל אחד לרפואה בקרן שלי.

סיוט מתמשך. מה אם בסבירות של אחד למיליון הפחדים שלי מוצדקים?

אתם ישנים טוב בלילה?

מה אם מיידוף לא מת בכלא האמריקאי  אלא עבר לגור ברמת אביב?

או שינה את שמו ל...


דיסקליימר חשוב - הפחדים שלי לעיל מבוססים על תחושות בטן פרטיות ללא קשר לאף קרן השקעות ישראלית. פחד המבוסס על  אינסטינקטים בריאים של אדם מלומד מפוחד בעולם של אי וודאות רצוף נוכלים, רמאים, פוליטיקאים לא אמינים ועמים עויינים שכל בוקר מחדש מאיימים על רווחתי, אושרי  וקיומי.








לא נבחר קובץ




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...