מצב הרוח

 

חברים, אני לא בדיכאון. גם אתם לא ממש צריכים להיכנס למחשבות נוגות על עתיד המדינה כי עוד רגע הלכה לנו המדינה פייפן.

שנת 1882 הוכרזה כשנה א' של מדינת הישראל המתחדשת. כל מי שהגיע לנמל יפו מינואר באותה שנה, קיבל תואר בוגר עליה ראשונה, כלומר - אצולת המייפלאוור הישראלית. כל מי שהגיע כמה שנים קודם, והיו כאלה לא מעט, לא נחשב ונמנה על עליית משה רבנו ממצרים כמה שנים קודם לכן.

מאז אנחנו בדרך ל"אסון" וחורבן בית שלישי. גדלים, מתרבים, מפציצים באיראן, עושים פוסט דוקטורט ב-MIT, אור לגוים, חתני פרס נובל, מתבוללים ומתחרדים כל אחד על פי טעמו, או טו טו אנחנו עשרה מיליון ישראלים, והמצב רק מתדרדר והולך.

הכי קל זה לראות את חצי הכוס הריקה. זה גם מדכא אם החצי המלא הוא ויסקי מעולה, אבל ברצינות - כמי שמוקף מכל צדדיו להקת קוראי העיתון לאנשים חושבים, כמי שלא חש בנוח לחלוק עם החברים עד כמה טוב ונעים לו גם עכשיו בחצי הכוס המלאה, תנסו להמריא ולהביט על המצב במבט על, כאשר הטלוויזיה שלכם כבויה.

בשבוע שעבר ביקרתי בגוש עציון. במרומי הישוב נווה דניאל הוקמה נקודת תצפית מדהימה, תחליף למי שלא יכול להתרומם לגובה הענן, תצפית המאפשרת התרשמות אמיתית מהשכונה המעורבת בה אנחנו חיים. ההרים החשופים אליהם הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים (לא כולל אנשי חברון הי"ד, ואברהם אבינו) אי שם לפני מאה שנה והקימו את כפר עציון מכוסים היום במארג אורבני התיישבותי מעורב של תושבים ערבים ויהודים. הכול שזור בכפר ליד מאחז, התנחלות מול כל מסגד, שכונה ליד עיירה, טלית מול כפיה, סהר מול מגן דוד וכולם בסך הכול רוצים בסוף היום להגיע הביתה בחיוך ולהביא פרנסה להרבה מאוד ילדים הגדלים שם במרוץ הדמוגרפי הבין עמי.

עמדתי במצפה ולא הבנתי בדיוק על מה מדברים תומכי ההפרדה. הכול כל כך צפוף וקרוב. שתי מדינות לשני עמים? איך?

עזבו מה היה. מה יהיה מחר הוא החשוב יותר.

זה בלתי פריד. נועדנו לחיות ביחד. ובכיף.

אני יודע כי זה נשמע הזוי, לא מציאותי וממש לא חכם. גם באירלנד חשבו כך רגע לפני שמתווך חכם הראה להם שבשלום זה פחות מדמם ויותר נעים.

דווקא עכשיו, כשהרחובות סוערים והזיקוקים מחרישים את קולות ההיגיון, חייבים למצוא מתווך הגון והחכם שיוציא את אלוהים מהוויכוח ויחזיר אותו ללב המאמינים; מקובל שישכנע כי יש זכות קיום למנהיגי המאבק לתקומת העמים גם שלא בדרך המאבק אלא בהקמת חברה משותפת שתאחז במכנה המשותף הרחב, הרצון באיכות חיים וכלכלה בריאה, ותשאיר את השונה לתחום המשפחתי/קהילתי/חברתי לאומי בשכונות השונות של הפדרציה החדשה במזרח התיכון. ישות חדשה שוחרת עתיד טוב ובטוח לילדי כולנו, בלי כיפה או תרבוש, רק כובע טמבל וכפיה.

צילום - קברניט אודי גזית

צילום מרחפן - יוסי קרל