מה שלומכם, רואים טוב? מצליחים לקרוא את התפריט במסעדה בלי להדליק את הפנס בטלפון? מזהים בטניס את הכדור הטס לעברכם ופותחים את המחבט לצד הנכון לפני שהכדור הצהוב חובט לכם בחזה? הכתוביות בטלוויזיה בגודל קריא? מצליחים לקרוא את השלטים בהפגנה בקפלן גם בצד השני של הרחוב?
אשריכם,
זכיתם. כחצי מהחברים שלי עברו כבר את השלב הזה. החליטו לצאת מהערפל אל האור. הסירו
את הקטרקט שהעכיר את ראייתם, ובהזדמנות זאת חלקם גם נפטרו מהצורך במשקפים כי העדשה
הטבעית בעין הוחלפה בעדשה אופטית קבועה שתיקנה את הפגם. אושר עד.
לפני
כחצי שנה, בין אוקספורד סטריט להופעה של להקת ABBA בהולוגרמות מרהיבות, הבנתי
בלונדון שהראיה שלי כבר לא ממש 6/6 ויותר נהניתי מהצלילים, הקצב ומכוסות
הג'ין עם טוניק שזרמו כמים אצלנו ביציע. אחרי שובי ארצה ירדתי למשה האופטיקאי,
האיש שאני הכי סומך עליו בנושא משקפיים שקודם כל דואג שנִרְאֶה טוב,
ורק אחרי זה עוברים למדפי המעצבים בכדי שגם נֵרָאֶה טוב, ועוזר
לך לבחור את המסגרת הכי יקרה בחנות במחמאות מנחות מטרה למסגרת ה"ארמני" במחיר
קצבת ביטוח לאומי חודשית ויותר.
אחד
הספרים המרשימים שקראתי, על העיוורון, מזהיר מפני מגיפה ויראלית עולמית שפוגעת
בראיה ויוצרת עולם חדש, בו כל מי שלא חלה במחלה הוא מלך וכל השאר מגששים באפילה. עולם
אפל שיצר הסופר ז'וזה סאראמרגו, בו מדובר על העיוורון כחלק מעולם בו גם כשאנחנו
רואים, אנחנו לא רואים את המציאות האמיתית. הוא זכה לפרס נובל בספרות. אני רק זכיתי
לפגוש את מחלת הקטקרט, בקטנה, חוויה שולית בהשוואה לעיוורון מלא שאני לא מאחל לאף
אחד.
קטרקט.
עוד מילת גנאי המתחברת אצלי בראש לעולמות של סבא וסבתא. כמו תעוקה, פרוסטטה, דכאון,
בית הורים עובדת סיעודית ומותק – מתי הנכדים באים לבקר. אז זהו. שלא. משיחות עם
בני הכיתה שלי מתברר שהקטרקט מציק גם לבני חמישים וזה רק מתגבר עם השנים. הרבה
מחברי חיים כבר שנים רבות עם עדשות חלופיות בעין ורואים מצוין, ללא עכירות צהבהבה או
"זבובונים" החולפים לכאורה בשדה הראיה שלנו.
בגלל
עיסוקי התעופתי לפני הפרישה נדרשתי לעבור אצל רופא עיניים מדי שנה לבדיקה. בשנים
האחרונות לפני הפרישה נרמז לי כי מתחיל אצלי הליך ניווני טבעי שיסתיים בקטרקט (אם
לא יקרה משהו נורא קודם לכן) וכאשר ארגיש שזה כבר לא נעים לי – עלי לגשת לרופא
עיניים, ולקדם נושא הניתוח. באמת – לא התרגשתי. הרי מיום לידתנו אנו בהליך ניווני
שסופו מר. אז אמרו שאולי, יום אחד, לא בטוח מתי, מלאך הקטרקט ידפוק לי על הדלת. עם
כל המלאכים הרעים המסתובבים סביבנו – קטן עלי.
לאחרונה
נפרדתי מהעכירות בעין הימנית. עשרים דקות על שולחן הניתוחים, כמה דקות של חרדה, אחרי
שהראיה בעין המנותחת הופכת לערפילית צבעונית המזכירה עולם פסיכודלי הזוי ;בעוד ד"ר ניסו מסביר לי כי הוא
מחליף לי את העדשה הטבעית האישית הפגומה – בתחליף מלאכותי שמיד יראה לי עולם זוהר
ויפה. וכך היה.
הרופא
היה מדהים, מרגיע ומסביר, בעוד הוא מחליף את העדשה – מתלוצץ ודואג שלא ארגיש באף
כאב, רק חבל שלא ביקשתי ממנו להתקין לי עדשה ורודה, כי את המציאות סביבנו כנראה אף
אחד אחר לא יוכל לתקן בקרוב...
זהו. היום אני כבר אחרי סיבוב שני. גם העין השניה תוקנה באופן דומה.אחרי כחודש - המערכה השנייה במחזה. ניתוח חוזר, הפעם בעין השמאלית. ומעכשיו העולם סביבנו נראה לי בהיר ואולי גם אופטימי יותר.
ציור מצורף - "משל העיוורים" של פיטר ברויגל האב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה