דילוג לתוכן הראשי

עד שיצא עשן לבן


 משהו אישי - כי אני ממש כבר לא יכול להכיל את כל האירועים בשבוע האחרון.


אחים, זה לא הולך להיות פה קל. לא עוד קטע על איכות החיים בפנטהאוז במרומי TLV.
אם תעקבו אחרי בכמה משפטים – גם לא תצליחו להירדם הלילה מרוב דאגה. אבל לא זה מה שיעצור אותי מלשתף אותכם את מה שהרבה לא מצליחים לקרוא מהקיר. 
הלך עלינו.
רוה"מ לא במיטבו? קוצב? מיובש? זחוח? – אל תאמינו לאף מילה בנושא. אם הוא מתאשפז – אנחנו נמות. אם הוא נבצר – אנחנו נקרוס. האלטרנטיבות שהוא משאיר אחריו – יגרמו לנו להתגעגע לביבי...
תקראו טוב, כי מדובר בכם. בניגוד לפרשנים שטוחנים לכם את האוזן בכל הערוצים – אצלי יש מסקנה ברורה. הולך להיות פה משהו ממש לא טוב. 
חרא.
אחרי ההפגנות. החסימות והעיצומים, חוסר הנוחות והעצבים, הרכבות שלא עוצרות והמדורות באיילון. זה בקטנה לעומת הכאוס הגדול הצפוי לכולנו בו -  נחזור להיות בסכנה ברורה ומיידית. כמו אז, כמו תמיד, כמו מאז ומעולם – במרחק טרנספורט אחד מכידונו של קלגס.
אז ככה – 
בהתחלה הם, קבוצת ה-64 מנדטים, ישתלטו על שלושת הרשויות. כלומר – יוכלו להעביר כל חוק שירצו. זה כבר מתבצע.
הכלכלה ישראלית המפוארת – תקרוס. לגמרי. 
הרזרבות הדולריות בבנק ישראל – ילכו לאבדון בקרב הנואש לשמור על שער חליפין נמוך יחסית, ושער הדולר יגיע לעשרה שקלים לפחות.
הכנסות המדינה ממיסים – ירדו משמעותית בגלל המרי האזרחי, בריחת עסקים ומשקיעים מהארץ, ירידה בפעילות ונפילת שוק המניות בארץ. מי בכלל ירצה להחזיק ני"ע של חברה במדינה במחאה?
כל ההטבות, המענקים, התקציבים, תלושי החג ומענקי החסד הממשלתיים, הכספים שחולקו בנדיבות יתר מתקציב המדינה – יחולקו בשטרות כסף חסרי ערך שהודפסו בבנק ישראל בהוראת הממשלה וחסדי שמים, כי כבר אין ממי לגבות מס. החסכונות שהשארתם ליום סגריר פשוט יהיו חסרי ערך. האינפלציה תשחוק את ערך הכסף ואני כבר לא רוצה לחשוב מה יהיה עם הגמלאים וקשישים התלויים בקצבה שקלית מינימלית -  שם הקצבאות לא יספיקו למחייתם אחרי אמצע החודש.
אחינו החרדים – ימשיכו להתפלל לחסדי השם, שכנינו המוסלמים – יתפללו שזה לא ייגמר ונמשיך להשמיד את עצמנו בעצמנו. קהילת יהודי ארה"ב שמזמן מפגינים נגד מדינת הציונות - יתפללו בבית הכנסת הרפורמי שלהם לאלוהים הרחום שלהם, שאולי תבוטל גזירת חובת הוויזה לארצם וקרובי המשפחה שלהם יוכלו לברוח ממלכת ישראל הקורסת אל חופי פלורידה הבטוחים. 
טייסים אולי יהיו לנו, אבל חיל אוויר אסטרטגי – תשכחו מזה. לשגר טיל על מחנה פליטים בג'נין יכול נוכל, אבל לתקוף את הכור באי שם – זה יהיה קצת גדול עלינו. צוללות אסטרטגיות ככוח הרתעה למכה שניה – נו, באמת. סיירת בחורינו הטובים בעורף האויב? זה באמת מוגזם, אלא אם מיטב הנוער מהישיבות הליטאיות יפסיקו להתמודד באוהלה של תורה ויעברו להילחם במשעול הצר מול אויב אמיתי.
הבשורות הטובות הן שתוך כשנה נגיע למצב בו יהיו דירות זולות בישראל. הבשורות הרעות הן שיהיה קשה מאוד לקבל הלוואה בנקאית כי האבטלה תעלה בטירוף בגלל קריסת חברות מקומיות ומעבר מסיבי של צעירים למדינות חלופיות של המילקי לא עולה כל כך הרבה.
נשמע לכם הזוי?
הביטו החוצה – על העץ ממול מקננים להם כמה ברבורים שחורים שמעולם לא חשבנו שיגיעו עד לכאן. אובדן הבטחון האישי, אובדן האמון בממשלה ומיד הולכת האמונה בבתי המשפט. צִדקת דרכנו, היכן את?
 מישהו מכיר בהאג עורך דין בינלאומי טוב? 
הוא מקבל צ'קים מבנק ישראלי?
והפתרון המיידי לעצור את הרכבת המתדרדרת הזאת? 
זוכרים את שר האוצר יגאל הורוביץ שצעק רגע לפני שקרסה הכלכלה – "משוגעים, רד מהגג!" ?  אז פה, עד שכמה אנשים לא יפלו מהגג, ימעדו למסילת הרכבת, יפגעו ממכוניות בהפגנה ואסונות נוראיים נוספים  - אף אחד לא ירד מהגג, ויחפש את הפתרון. 
בעברי, עבדתי בנתב"ג. למדתי שם משהו בניהול שביתות. 
ביום שבו יסגרו את נתב"ג עד שיצא עשן לבן מבית הנשיא – תחלוף הסערה.
או שכולנו נעלה בסערה השמימה בפיצוץ אחד גדול...

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...