את צודקת

לבד משלום ובטחון במזרח התיכון, אין דבר  יותר חשוב משלום בית. הבית שלנו.

אם יש משהו שיכול להעציב אותי, זאת מריבה ביתית מיותרת.  מילים קשות. טונים חריגים. טריקת דלת. שתיקה רועמת. שיחות טלפון ארוכות עם צד ג'. מבט זועם. עיניים אדומות. דמעה מעין לא שמחה. ביחוד עכשיו, כשכולנו בצו 8 לסבלנות, זוגיות ודאגה לילדים הלוחמים שלנו ולחטופים כולם.

כמה קל לקלקל את הזוגיות שיצרנו לאורך שנים יד ביד, וקלקלנו במילה אחת מיותרת.

כשהעצבים חשופים, הצורך בחיבוק עז, העור דק ושומעים כל טון גם אם הוא לא בצבע אדום, חייבים לשנות סגנון ולעבור למשהו אחר. 

השיחות הזוגיות שלנו הרגילות היו בסגנון:

היא - "אני חושבת ש..."

הוא - "לא, אבל..."

ומכאן מתחילה שיחה שבסופה במקרה הטוב יש מסדרון הומניטרי להחלפת שבויים, הוא כן הולך עם הג'ינס לארוחת הערב, אבל עם החולצה שהיא העדיפה, וכל הדרך יש ברכב שתיקה מעיקה.

במקרה הגרוע, חיל האוויר לא מחכה עד הבוקר לחידוש התקיפות והוא יראה נטפליקס בסלון עד אשמורת שלישית. לבדו.

משפט המתחיל ב "לא, אבל" התחיל לא טוב, ומסתיים בהודנה, מחילה, והבטחת סרק, עד ה"לא, אבל" הבא. או שמשנים גישה.

למה שלא נחליט פנימית, כי בשיחות המשפחתיות המצומצמות שלנו, כל משפט שלנו הגברים יתחיל ב:"את צודקת!" . בלי אבל ובלי מאמי. סימן קריאה ודממה להדגשת הכוונה. אחרי אתנחתא של מספר שניות, אתה יכול לומר כל דבר, כי זה בעצם לא משנה. היא כבר חוגגת, ואתה יכול ללכת עם מכנסיים קצרים גם לארוחת ערב אצל ההורים שלה.

מאחר והאסטרטגיה הנפלאה הזאת לא תחזיק מים לאורך זמן. בסוף הן הרי מבינות שזה לא ממש אוטנטי – הן אולי לא תמיד צודקות, אבל תמיד חכמות מאיתנו – חבר שלי הלך צעד אחד קדימה ויצא עם משפט מנצח שאחריו אין אישה שלא נכנעת בחיוך: "את רזה וצודקת!"

מומלץ לנסות את זה בבית.
אגב, יש גם גרסה מתקדמת של המשפט המנצח הזה והיא :"אתה חטוב וצודק מאמי!", אבל כדאי לנסות את זה קודם בבית קפה, סמוך לחדר מיון, כי מרוב הפתעה יתכן כי החטוב יופתע יותר מדי ויהיה צורך מיידי בקרדיולוג....