שבת בבוקר. יום יפה. תכול השמים ואפס גלים. הים "פלטה". אפשר ללכת על המים עד לרנקה. ממעל, הכטב"ם הציוני מזמזם בשמי תל אביב עלק מגן עלינו מפני כטב"ם חות'י מזדמן שאינו שומר שבת.
הבילוי החינמי על שפת הים, בהליכה זוגית, באימון אירובי, בריקודי עם בזוגות או כמונו – עם כוס קפה מול האין גלים. הכי רגוע והכי TLV. עונג תל אורבני הכלול בארנונה המופקעת, הפרוש בין נמל יפו לחופי תל ברוך. הגבול הימי הציוני התל אביבי. אנחנו בחרנו את חוף הילטון. בעיקר בגלל הגעגוע. לימי הספידו. שלנו.
עונג תל אביבי בין נמל יפו לחופי תל ברוך. הגבול
הימי הציוני התל אביבי שם אנו נלחמים בקיץ במדוזות ובחורף מתענגים על ארוחת בוקר
אישית בשמונים ש"ח כולל קפה והרבה שמש חורפית. נס בחוף שרתון.
על החוף, בין השולחנות, מתעופפת להקת הדרורים
האחרונה בעיר. מנקרת את שאריות הפחמימות שהשאירו הסועדים שלפנינו. מאושרות בשמש
הבוקר כמונו. ציפורים ניצולות שואת המאינות והדרארות שנישלו אותם משמי רוב שכונות
העיר.
מצאנו מרגוע. הציפורים שמפחדות מהדרארות
התוקפניות ואנחנו מכל יתר הצוררים שקמו עלינו בשנה האחרונה אחרי כשבעים שנות רגיעה
מאז הפוגרום הפורמלי האחרון נגד היהודים כיהודים.
חוף זה זכור לי לטובה עוד מהימים כשבסמוך עוד עמד
מלון שרתון המקורי על תילו ואכלס תיירים, ולא הפך לבור המחכה עשרות שנים
ליזם. בחוף בו שיפרתי כנער תיכוניסט את מכת גב היד שלי במטקות טינג-טונג עם כדור
דנלופ שחור המוטבע בשתי נקודות צהובות. החוף היותר מושקע בעיר, כשאורי זוהר
עוד השפריץ מים מצינור על חולצות המעריצות בחוף מציצים הסמוך אצל שמחה בחצר.
בשבת בבוקר ירדנו לשתות קפה בחוף הילטון, למרגלות
זירת הפשע בגן העצמאות בה נרצח חיים ארלוזורוב לפני תשעים שנה. הרצח התל אביבי
המסתורי שקטע קריירה מבטיחה לפוליטיקאי מבטיח. החוף שמעליו אולי פעלה
על פי הסופר יגאל מוסינזון, המערה החשמלית . "הבור" המבצעי של
חסמב"ה. גיבורי נוף ילדותי בעירנו.
חוף הילטון. החוף שלמרגלות גן העצמאות.
החוף שבין חוף הדתיים לחוף הכלבים. חוף הצעירים. עם מינימום נגישות לחניון רכב,
אבל סמוך למספר מקומות חניה לבעלי תו חניית נכים.
החוף עם פס הקול הכי קצבי. החוף בו עושים יוגה על
סאפים, כשאין גלים. החוף של טופסי. המציל האגדי של תל אביב שלימים היה מנהל חוף
שרתון.
בקפה BAYZ בחוף הילטון הזמנו את הארוחה הישראלית. כמה מטבלים, שתי פרוסות לחם
עם חביתה וקפה. הכל היה נחמד למד מממרח
האבוקדו. משהו בטעם מוזר שנשלח בחזרה
למטבח וגם הצלוחית החלופית נחשדה בפגות תוקף בעליל ולא נגענו בה, כמו שעשו גם
בשולחן הסמוך. אבל בייננו – הנוף מהמרפסת של BAYZ שווה
הכול. האבוקדו המריר לא שינה דבר. היה כיף.
מצד שני – המראה המדהים של עשרות סירות מפרש
זעירות עם ילדים צעירים שיצאו לשייט סולו ראשון מהמרינה בליווי מדריך מלווה, היה
מרהיב. אופטימיסט מכונה סירת המפרש למתחילים צעירים. מפרש קטן וילד קטן שיהיה בעוד
כמה שנים והרבה הפלגות לקברניט ציוני בצי הסוחר, אילו רק יתמיד.
הילטון - חוף תל אביבי אידאלי. נפרד ועצמאי. בלי
שכנים רעשניים, ללא שורה של טברנות עמוסות סועדים. ללא גלים, והרבה שמש. ידידותי לאימהות
מרובות זאטוטים; עם שובר גלים איתן, מרינה פעילה מנגד , מלתחות ושירותים בוהקים
מניקיון, חוף שיזוף ארוך וגם מוזיקת רקע מבית קפה מזרח תיכוני מודרני.
מה עוד תבקשו לעצמכם כפינוק של שבת באמצע החורף?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה