קודם צוחקים, אחר כך שותים

 

כיכר ציפורלה

עשרים שנה מופיעים תשעת שחקני אנסמבל ציפורלה על הבמה, מצחיקים אותנו עד דמעות, ולאחרונה הופיעו גם בכיכר ביאליק במסגרת אירועי לילה לבן בתל אביב.

במופע עכשווי בשם "דה בסט עוף" של ציפורלה ראינו אותם בבית החייל שבתל אביב. לפני המופע הוקרן לקהל במחפש את מושבו, רצף סרטונים שלהם. קליפים מדהימים של "צילום רצוף" ללא הפסקה העובר ממערכון אחד לשני כשהשחקנים רק מחליפים מיקום ולבוש באולפן צילומים רחב. חימום לקראת שעתיים של הומור שכל כך נדרש בזמנים שכאלה. נהנינו בהופעה שלהם, שהצליחה להשכיח לנו את העגמומיות האזורית  לכמה שעות.

בעברי אני זוכר את אירועי הלילה הלבן כערב שהתחיל במופע אמנים בכיכר מלכי ישראל, עד למופע זריחה בחוף תל ברוך וסיום בערימה של חבר'ה על שפת הים לצד מדורה מאולתרת. אירוע תל אביבי שנתי. מסורת. לילה של מסיבה שלא נגמרת. כניסה חופשית למקומות הבילוי, הצצה מאחורי הקלעים, עיר ללא הפסקה עם התראה למצוקת פקקי תנועה והמלצה מפורשת -  שומר נפשו ועצביו, יתכבד בתחב"צ.

השנה, בין הריסות כיכר רבין  שמענו נגינת נבל וגיטרה. השנה התייצבנו כבר בשמונה בערב בכיכר החטופים. זמרת רגועה חיפשה שירים שיתאימו למקום והנסיבות כחימום להופעת שלמה ארצי ואחרים. בנמל יפו חיכו לו שרשרת די ג'יי קצביים אם לא נעצור בגן הפסגה או בשוק הפשפשים במופעי זמר יווני, מזרחי, מקומי. לבחירת כל מי שלא הולך לישון בעיר הזאת.

מול התוכנית העמוסה, ראיתי שאנחנו לא היחידים שמבולבלים. בתי הקפה היו עמוסים במתלבטים. מסיבת טראנס או שירה בציבור עם אפי נצר? ריקודים ב"תחנה" או דילוגים בין תחנות האומנים  לאורך פארק המסילה? חגיגת דראג בגן מאיר או חגיגת ציפורלה בכיכר ביאליק? דילמות תל אביביות קשות. כמובן שבחרנו כיעד סופי בציפורלה.

מי שלא צעד  - הצטופף על מדרכות עמוסות בצעירים שמחים. חיילים בחופשה, תלמידים בסוף חופשת הקיץ, סטודנטים שלא התארגנו על טיול לווייטנאם בין הסמסטרים, דיירים מבוגרים שהופתעו מהרעש ברחובות וירדו לראות אם זה שייך לתקיפת חיל האוויר בצנעא באותו הערב. ערב רק של תל אביבים. ערב שלנו.

אז בין כיכר לבמה, במעבר מדי ג'יי לחברו – נעזרתי בדו-גלגלי השימושי שלי – והגענו לכיכר ביאליק. הרחוב הכי יפה בתל אביב. פנינות אדריכליות מדהימות שרובנו לא מכירים. מתחת למשרדו של מאיר דיזנגוף בבית העיריה הישן, הופיעה כל הערב להקת ציפורלה. אנסמבל מקומי הומוריסטי שאנחנו אוהבים.

אם אני נדרש להגדיר הומור תל אביבי – זה הטקסטים של ציפורלה. ערב של הומור אקטואלי. אפשר היה לשנות את שם הכיכר באותו ערב ל – "כיכר ציפורלה". רוח צעירה, מוכשרת, מחויכת ועכשווית, עוקצנית וכמובן פוליטית. בין המופעים, נפתחו לסיורים בית ראובן, ובית העירייה על מוזיאון תל אביב המדהים.

לחובבי ההומור, הנונסס בשילוב אקרובטיקה ומחול תל אביבי,  החודש יוצאים ציפורלה עם מופע חדש מהניילונים – בשם קלאסה.  ממליץ ביותר. מקווה כי כשיעלו על הבמה עם המופע החדש, כבר לא יזכירו את החטופים וחיילנו  המגויסים בעזה.

אם את.ה לא יודע למה אתה תל אביבי מאושר, מחויך, מיוחד, אחר מכל עיר אחרת – שב כמה דקות מול הקיר במוזיאון הסיפורים בקומת הקרקע של המוזיאון. מיטב התל אביבים מנסחים במשפטים קצרים את הגאווה המקומית שלנו. שטיח הגיגים לוקל פטריוטי ארוג לתפארת. חובה לראותו ואחרי זה להישבע  - אני תל אביבי גאה. 

אופס, כנראה הושפעתי יותר מדי ממסיבת הדראג בגן מאיר, שם היה ברור לגמרי כי "זאת לא גברת, זה אדון..." . אני תל אביבי.ת, ואני גאה בזה.

אופנהיימר. הבר. לא הסרט או הפצצה.

 יש בר חדש ברמת אביב.   הכי לא מקורי, אבל היי, זה עובד. לא צריך לשאול כתובת. בול במרכז המסחרי הוותיק שעל רחוב אופנהיימר שברמת אביב.

על חורבות בר נלסון 33, שם הייתה לי כורסה קבועה בפינת הבר במשך שנים טובות, צמח לנו בר יורש. במקום האחים אבידן, מקבוצת נלסון, הרכב מנצח בליגת הברים של העיר, הגיעו כמה יזמים אופטימיים עם חזון שמח לשכונה. שאפו להם. הם השקיעו ברוחב לב בעיצוב המקום. יש שם בר מעוגל, חצי אליפטי, עם מבחר נאה של אלכוהול ורשימת קוקטיילים לא ארוכה מדי, בול מה שצריך.

גם המטבח עבר מייקאובר רציני, ואחרי תקופת הרצה מבטיחים לנו שיהיו גם ארוחות צהריים. ואולי, רק אולי, יום אחד נזכה גם להפי האוור בשעות אחר הצהריים המאוחרות, בזמן שאני מסיים עוד יום עבודה סיזיפי כגמלאי.

אבל באופנהיימר רק התחילו את המסע. ימים ראשונים. צריך להיות סלחנים. קשה להשתלט על סרוויס מלא כשאתה והסו-שף רק הכרתם השבוע. היו מיליון סיבות למה המנה שלי הגיעה באיחור אופנתי של שעה פלוס, וגם אז היא לא בדיוק קלעה לטעמי. מתוך ארבע מנות שהזמנו, חצי מהן נכשלו במבחן הטעימה. השתיים האחרות דווקא היו סבבה. המחירים שם סבירים בהחלט, המנות לא עצומות, הברמן נדיב ומפנק,  השירות היה באמת מעולה. בטח שנחזור. עיצוב הבר באמת מושך ומזמין לצ'ייסר נוסף.

 

 

 

קהל צופי האנסמבל ציפורלה בכיכר ביאליק. קרדיט  - עיריית תל אביב ולצלמת יעל-לי זולטי

 

צילום – שלומי אבידר