דילוג לתוכן הראשי

תשפ"ו טובה על כולנו

 


שנה חדשה בפתח, ושוב אני מוצא את עצמי מנסה לסכם שנה שלמה בעיר הזאת, תל אביב שלא עוצרת לרגע. 

כמו תמיד, יש את הפקקים שמרגישים קצת כמו דז'ה וו אינסופי, הפקק של אתמול מתחבר לפקק של מחר; הוויכוחים בפרלמנטים של  ה"זקנים" בקפה על כל נושא הם העתק-הדבק לוויכוח ששמענו אתמול; מלחמת חורמה על הכול -  החל מהפרדה בבתי כנסת ועד להפגנות שלא נגמרות.

בתשפ"ה היוזמות העירוניות הזכירו לנו מחדש כי  אנו עדיין יודעים לחיות, ולא רק לריב. ה-7 באוקטובר לא שבר אותנו; אני חייב להודות, אני מוריד את הכובע בפני העירייה על יוזמות כמו מופעי ענק חינמיים בפארק הירקון, כמו הפקת "קזבלן", פרויקט הלילה הלבן שהוציא אלפי אנשים מהבית, או פסטיבלי השקיעה בנמל תל אביב. אלה רגעים שבהם אתה מרגיש שהעיר מתעלה מעל הפוליטיקה הקטנה, ומציעה לנו פשוט ליהנות. תודה לצוות חולדאי שממרומי גילו, 81, עדין זוכר את רוח העיר השובבה.

מצד שני, יש את המציאות האפורה המציקה של פינוי-בינוי. לכאורה, רעיון נהדר, אבל בפועל, הוא הפך להיות מבוך בירוקרטי שהסבך שלו כל כך מורכב, שאפילו בכירי העירייה לא תמיד מוצאים בו את הידיים והרגליים. עוד אישור, ועוד ועדה, ועוד טופס, עוד משאית שחוסמת לנו את הרחוב ועודש ענן אבק השורה על השכונה כל ארבעת העונות. ובסוף גם אתה, שרק רצית לשדרג את הבניין, מוצא את עצמך מחכה עשר שנים לאיזו חותמת עלומה ובלתי מושגת.

בפתח השנה החדשה, אני מנסה להיות אופטימי. יש לי תפילונת קצרה בלב לקראת תשפ"ו:

·      אני מקווה שנקבל פחות ויכוחים על הדברים שלא באמת ממש חשובים, ויותר התעסקות בדברים שישפרו את חיי היום-יום של כולנו.

·      אני מבקש שנפסיק עם הנהיגה הפרועה על הקורקינטים, ושנפסיק לחנות חניה כפולה או בתחנת אוטובוס, גם אם זה 'רק לרגע'.

·      בואו לא נעקוף את התור בטענה של 'רק שאלה', ונתקף את הנסיעה באוטובוס, גם אם זה רק לשתי תחנות.

·      בואו נפסיק לחנות בצורה אנוכית שתופסת שני מקומות חניה, ובמקום זאת, נתנדב פעם בשבוע, לטובת כל מי שצריך עזרה.

אני רוצה להאמין שבשנה הבאה, אחרי "מרכבות גדעון" ג'-ו', נמצא את דרך האמצע, את השביל שמאפשר לכולם לחיות כאן, ללא מריבות. ושנבין, בסוף, שגם אם אנחנו לא מסכימים על הכול, כולנו חולקים את אותה עיר, תל אביב-יפו, מבית הכנסת ברמת אביב ועד למסגד בעג'מי, עיר הומה מאבק שכרגע הפכה לפקק. שנצליח, איכשהו, להיות גרסה טובה יותר של עצמנו, ולאהוב את העיר הזאת ותושביה בכל זאת.

יאסו תל אביב. שנה טובה.



 

 

תגובות

אודי מנור אמר/ה…
ממתק של סופשבוע, שורת שוקולד פרה מריר (הכי טעים בעולם!) לקראת שבת, שלא ייגמר לעולם. אחד מהשמיניה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...