יום חמישי, 18 בספטמבר 2025

תשפ"ו טובה על כולנו

 


שנה חדשה בפתח, ושוב אני מוצא את עצמי מנסה לסכם שנה שלמה בעיר הזאת, תל אביב שלא עוצרת לרגע. 

כמו תמיד, יש את הפקקים שמרגישים קצת כמו דז'ה וו אינסופי, הפקק של אתמול מתחבר לפקק של מחר; הוויכוחים בפרלמנטים של  ה"זקנים" בקפה על כל נושא הם העתק-הדבק לוויכוח ששמענו אתמול; מלחמת חורמה על הכול -  החל מהפרדה בבתי כנסת ועד להפגנות שלא נגמרות.

בתשפ"ה היוזמות העירוניות הזכירו לנו מחדש כי  אנו עדיין יודעים לחיות, ולא רק לריב. ה-7 באוקטובר לא שבר אותנו; אני חייב להודות, אני מוריד את הכובע בפני העירייה על יוזמות כמו מופעי ענק חינמיים בפארק הירקון, כמו הפקת "קזבלן", פרויקט הלילה הלבן שהוציא אלפי אנשים מהבית, או פסטיבלי השקיעה בנמל תל אביב. אלה רגעים שבהם אתה מרגיש שהעיר מתעלה מעל הפוליטיקה הקטנה, ומציעה לנו פשוט ליהנות. תודה לצוות חולדאי שממרומי גילו, 81, עדין זוכר את רוח העיר השובבה.

מצד שני, יש את המציאות האפורה המציקה של פינוי-בינוי. לכאורה, רעיון נהדר, אבל בפועל, הוא הפך להיות מבוך בירוקרטי שהסבך שלו כל כך מורכב, שאפילו בכירי העירייה לא תמיד מוצאים בו את הידיים והרגליים. עוד אישור, ועוד ועדה, ועוד טופס, עוד משאית שחוסמת לנו את הרחוב ועודש ענן אבק השורה על השכונה כל ארבעת העונות. ובסוף גם אתה, שרק רצית לשדרג את הבניין, מוצא את עצמך מחכה עשר שנים לאיזו חותמת עלומה ובלתי מושגת.

בפתח השנה החדשה, אני מנסה להיות אופטימי. יש לי תפילונת קצרה בלב לקראת תשפ"ו:

·      אני מקווה שנקבל פחות ויכוחים על הדברים שלא באמת ממש חשובים, ויותר התעסקות בדברים שישפרו את חיי היום-יום של כולנו.

·      אני מבקש שנפסיק עם הנהיגה הפרועה על הקורקינטים, ושנפסיק לחנות חניה כפולה או בתחנת אוטובוס, גם אם זה 'רק לרגע'.

·      בואו לא נעקוף את התור בטענה של 'רק שאלה', ונתקף את הנסיעה באוטובוס, גם אם זה רק לשתי תחנות.

·      בואו נפסיק לחנות בצורה אנוכית שתופסת שני מקומות חניה, ובמקום זאת, נתנדב פעם בשבוע, לטובת כל מי שצריך עזרה.

אני רוצה להאמין שבשנה הבאה, אחרי "מרכבות גדעון" ג'-ו', נמצא את דרך האמצע, את השביל שמאפשר לכולם לחיות כאן, ללא מריבות. ושנבין, בסוף, שגם אם אנחנו לא מסכימים על הכול, כולנו חולקים את אותה עיר, תל אביב-יפו, מבית הכנסת ברמת אביב ועד למסגד בעג'מי, עיר הומה מאבק שכרגע הפכה לפקק. שנצליח, איכשהו, להיות גרסה טובה יותר של עצמנו, ולאהוב את העיר הזאת ותושביה בכל זאת.

יאסו תל אביב. שנה טובה.



 

 

תגובה 1:

אודי מנור אמר/ה...

ממתק של סופשבוע, שורת שוקולד פרה מריר (הכי טעים בעולם!) לקראת שבת, שלא ייגמר לעולם. אחד מהשמיניה