מתנצל מראש על ההכללה, אבל נסיעות באוטובוס בתל אביב מאתגרות. טלטולים, עצירות פתע, האצה לא צפויה, פניות הדוקות ב-G גבוה הזכור לי מטיסה ב-F16 ופחות מתחב״צ תל אביב. בחלק מרחבי תל אביב יש מגבלת מהירות של 30 קמ״ש; תקנה חדשה ישנה שפורסמה לפני כשנה, שאף נהג אוטובוס שפגשתי לא מכיר בה. הם דוהרים להשלים את הסבב, מופתעים כל פעם מחדש מהולכי רגל שמנסים את מזלם בחציית הכביש לגדה ממול, ולפעמים מצליחים להגיע אליה בשלום אם הנהג בולם רגע לפני האירוע הנורא. הנסיעה לאזרחים וותיקים חינמית, והחוויה הלונה-פרקית גם כן. זה מתחיל באקרובטיקה מאתגרת בכניסה. נסו לתקף את האפליקציה בנייד כאשר אתם נתלים ביד אחת על עמוד הנירוסטה החלקלק ועם היד השנייה מנסים לצלם את הקוד המודבק לתקרת האוטובוס, כל זה כאשר הנהג כבר מזמן האיץ לתחנה הבאה להעמיס את הנידונים לאורטופדית ב׳ אחרי הבום הצפוי; אופס. עמודי הנירוסטה החלקלקים באוטובוסים התל אביביים התמימים מזכירים לפעמים עמודים במועדונים אפלים. רק שפה לא מקבלים טיפ או קוקטייל. מקבלים בעיקר סימנים כחולים מהנפילה הבאה. תראו את האחיזה הנואשת בנירוסטה הזו; של ידיים שעברו דב...
במטוס איירבוס 320 אין אפשרות להטות את גב המושב. כל הכיסאות זקופים בזווית אחידה כך שברור שכולנו נוחתים עם כאב גב. חוץ מהאימהות הצעירות שעמדו רוב הטיסה עם התינוק על זרועותיהן העייפות, מנדנדות אותו בתנועות מותן סדירות - תנועה ייחודית המופעלת אצל כל מי שמחזיק תינוק, גם אם לא התכוון לכך מראש. לנו הגברים עוד אין את התנועה האינסטינקטיבית הזאת. אם בדרך הלוך לחופשה התלבטתי בין בלאדי מרי לג׳ין טוניק - קוקטיילים של שנות השבעים לפני המצאת האפרול שפריץ - בטיסה חזרה המצב היה שונה לגמרי. זו הייתה טיסת מועדים לשמחה, עמוסת ילדים צעירים והורים מוטרפים. הנוסעים היו מעוטרים בערכת ארבעת המינים, תיק לשטריימל (חובה בשמחת תורה), ועוד תרמיל עמוס על גב של כל ילד, כך שכל חסיד בטיסה נראה כאילו הוא מתאמן לגיוס קרוב לגולני. אגב, הופתעתי לראות כי למהדרין שבמהדרין יש תיק נסיעות מיוחד ללולב, השומר על זקיפות קומתו היהודית גם במחלקת התיירים העמוסה. השיבה הביתה. תום החופשה. פרידה מהבאגט הטרי בבוקר ומהגן עדן של מסעדות עיר האורות, ולאו דווקא המפונפנות שבהן. הטעימות. הארוחות בפחות מארבעים אירו לסועד שעדיין יו...