סיפורי אבי דר

  בגילנו, שלוש פעמים בלילה, משהו שראוי לדון בו. כלומר, כמו כולם הבן אדם עושה מה שכולם עושים לפני השינה, אומר לה לילה טוב נכנס למיטה ונרדם. אחרי שעתיים מתעורר - והיצר גובר על הרצון הטבעי להמשיך לישון, ואז מתעורר חלקית, ועושה זאת. נרדמים. עוברת כשעה - ושוב. עוברת עוד כשעה - ולא מאמין, לא מספיק? שוב? באמצע החלום פוקח עיניים בחדר החשוך ועושה זאת בפעם השלישית ללילה זה. היא כל כך עייפה שאני לא בטוח שממש התעוררה הפעם. מה קרה? אולי פעם, כשהיינו צעירים ופעילים, אבל עכשיו? האם זה סימן לבאות? איך זה יתכן? שלוש פעמים בלילה. לילה רצוף פעילות. מצד שני - לא משהו לספר לחבר'ה. לימדו אותנו שקצין פולני לא מתגאה במהלכיו בחדר השינה. וגם - שלוש פעמים לקום להשתין במהלך הלילה, לא ממש רומנטי... צילום - מייצג פופ ארט תל אביב 2021 ברחוב פנקס

 פחות משנתיים חלפו מאז התחלתי את הפרויקט האישי שקראתי לו "סיפורי אבי דר".  לאחרונה הבנתי כי הגולם התעצם ורב.  לא יאומן, אך מהון להון, יש למעלה ממאתיים הגיגים, סיפורים, ונבואות זעם על מה שיהיה ביום שאחרי. אתם מלווים אותי לאורך כל הדרך, לפחות פעם בשבוע אם לא יותר. שולחים לי משובים, תגובות, תיקונים והגהות על הפוסטים שלי. לאחרונה התלוננו כמה קוראים נאמנים כי יש להם בעיה מקומית לקרוא את הפוסטים שלי. משהו שמיטב אנשי התמיכה של WIX לא הצליחו להתגבר ולטענתם זה קשור ל"אנטי וירוס" קשוח אצל המשתמשים. אינני איש מחשבים ובטח שלא אתווכח איתם. אז פתרתי הבעיה בצורה "אלגנטית". במהלך החגים האחרונים, כאשר אתם התפללתם בבית הכנסת או טסתם לביאנלה בוונציה, פתחתי עוד אתר. מקביל. שם, כל אחד שיש לו טלפון או מחשב או טבלט, יוכל לקרוא את הפוסטים שלי בכיף. אז האתר הנוכחי ממשיך כרגיל. www.avidar.org האתר החדש הוא www.972tlv.blogspot.com אני אגב הופתעתי - מצאתי 224 סיפורים שונים. ולהפתעתי, האבי דר הזה לפעמים משחק אותה בכתיבה עכשווית על מה שעובר לכם בראש כשאתם בפקק התל אביבי הבלתי נגמר. יאל...

לפני 46 שנים, כשעוד היינו צעירים, אחרי ששמעתי כי מאיר נהרג הבנתי שאין לנו עוד הרבה זמן, והמשכתי לבזבז אותו. אנחנו חיים, כמובן מאליו, וקל לנו לא לחשוב, על אחרי, כשבאמת כבר לא נחשוב. כשליוויתי את אמי במסע ארוך ומתיש, התרכזתי רק בשאלה, עד מתי. כמה זמן לוקח לה לסגור עניינים, כדי שאני אמשיך לבזבז את זמני. בשנים האחרונות אני שומע מחברים, על מחלות, גידולים, תעוקות ואישפוזים, כאילו אני חסין. לי זה לא יקרה. חדר כושר פעמיים בשבוע, דיאטה כשצריך, ויסקי, סקי, צלילות, והרבה חברים סביבי…. איזה שטויות. מספרים לי שלחברה מהכיתה היה גידול לא סימפתי אבל עכשיו היא בסדר… לאחרת מכיתה מקבילה גם היה גידול, ועכשיו היא כבר ממש לא בסדר, ואז אתה מתקשר אלי מטיפול נמרץ עם בעיות לבביות. א. מספר לי על מחלה שיצא ממנה, ואחר כך מ. חלתה ונשבר לנו הלב. הכי מדאיג אותי כשאני יודע שמישהו מאיתנו לא כתמול שלשום, אבל הוא דבק בסיפור שלו. וואלה, הכל בסדר…. בפגישות אספת כיתה, כל פעם מזכירים את אלה שכבר לא, מהססים לדבר על אלה שחולים, בצד מתלחשים עם הדוקטור על תוצאות חריגות בבדיקות האחרונות, ובלבי אני מתפלל שהפגז הבא לא ייפ...