משה נוסבאום, המכונה נוסי, כתב המשטרה של ערוץ 12 ששיתף את כולנו במחלתו, לא לבד. בגבורתו הוציא מהארון עוד מספר גיבורים שנלחמים את קרב חייהם, בישורת האחרונה, חיים באומץ בצל ה-ASL או כל מחלה סופנית אחרת שלמזלם הרע נפלה בחלקם. מאחל לנוסי עוד הרבה שנות שידור ובריאות. דיבור איטי אף פעם לא הפריע לי. להיפך. אני לא מכיר אותו אישית, אבל משתמש עכשיו בשמו כ"שם עצם" לחבר שנמוג לנו מול העיניים, בקצב מואץ שממש לא היה צפוי. "נוסי" גם הפך עבורנו לסמל. החולה הנוכח. המחלה מקננת, אבל כל עוד היא לא מנצחת, מתנהגים כאילו היא לא פה. איתנו. החיים הם מחלה סופנית. עובדה. כולם מתים. החיים שלנו הוארכו כמעט לפי שתיים בתוך כמאה שנים. זכינו. רק שחלקנו, יצטרכו להחזיר ציוד קודם. חוסר מזל. בוקר אחד, היה חושך. הרופא אמר להם שלוש אותיות בלועזית. וזהו. הכול ברור, והתסריט ידוע לכולם. ALS לא נגמר טוב או רחוק. אבל נגמר. בסוף. בימינו, בכל חבורה של בני שבעים פלוס מינוס, יש את ה"נוסי" שלה. החבר שתפס לו מחלה בשלבים ראשוניים שעדיין מאפשרת לו להתנהג כמעט כמו בעבר, רק שמעכשיו, הכול נהיה אחרת. הקצב, ...