דילוג לתוכן הראשי

דואר-נא!

 



מלכוד 22 של דואר ישראל. אין תיבות דואר בנמצא. אם אתה כותב מכתב, פעולה בסיסית שאבותינו נהגו לבצע מדי פעם, תגלה כי אין תיבה אדומה זמינה בה נהגו אבותינו לשלשל מעטפות מבוילות שהגיעו ליעדן בבוא הזמן, בחרם דרבנו גרשום. כלומר, סגורות ובדיסקרטיות.

היום לשלוח מכתב מבלי להגיע לסניף דואר עמוס מבקרים, זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. השימוש במכתבים פחת. לבד מהחשבונות, אגרות, צווים,וכל הבשורות הרעות שאפשר להכניס למעטפה - שום דבר טוב לא מגיע לתיבת הדואר שלנו. אולי ים של פרסומות, אבל כל אלו מושלכים מיד לפח בצער רב על עצי יערות הגשם שנכרתו לטובת הנייר האיכותי המיותר הזה.

שמעתי כי שר התקשורת פטר את הדואר מלתחזק את תיבות הדואר האדומות ואישר לדלל אותן למינימום. תיבה לכל 1500 מטר. זה רדיוס הפעולה המיטבי של כותב המכתבים הארץ ישראלי המצוי.

מכתבי אהבה כבר לא כותבים. מקלידים בוודאי. אבל האהבה לא נכנסת למעטפה ובטח שבלי בול דואר. SRND וגמרנו.

אז מי כן נדרש לדואר ? למשל משרד התחבורה. אוסף דינוזאורים ברשות ממשלתית מנוונת. בשורה לבני מחזור 53' : לקראת חגיגות יומולדת השבעים של בני המחזור שלי תקבלו כמוני הודעה עם טופס ארוך הדורש בדיקות אצל רופא המשפחה והאופטומטריסט השכונתי המורשה, המתחייבים בחתימתם כי אנחנו כשירים לנהיגה גם בגילנו המופלג.

עד לפי שנתיים הייתי אחראי על חיי מאות נוסעים, ועכשיו ספק אם אני כשיר לזינוק בעליה, ברוורס, בחניה צפופה - התמרון הכי מסובך שנתנו לי בהכנה לטסט בגיל 18, משהו שאחרי חמישים שנות ניסיון, אני עושה בעיניים חצי עצומות, בעיקר בזכות מצלמת ה-R והתמסורת האוטומטית....

אבל המבחן האמיתי עבורנו, האזרחים הוותיקים החדשים, הוא לא בדיקת הראיה או הביקורת אצל הרופא החביב, אלא לאתר בשכונתך את תיבת הדואר האדומה. אני נשבע כי עד לפני כחודש היה פה במרכז המסחרי סניף דואר. ואיננו עוד. אני בטוח שאני זוכר עוד מספר תיבות אדומות בשכונה - ואחרי סיבוב ארוך, תאמינו לי - נעקרו ונעלמו. שמעתי שיש אפליקציה מיוחדת, EASY, שמאתרת עבורך בקלות את ה"אדומה" הקרובה לביתך. קדחת. הלכתי והלכתי וחיפשתי - לא מצאתי.

בסוף מצאתי סניף דואר פתוח ושלחתי המעטפה. אני מציע לאנשי משרד הרישוי לא לבדוק את הטפסים. מי שהצליח למצוא תיבת דואר אדומה ולשלוח אליכם הטופס בהצלחה - מגיע לו רישיון נהיגה בוודאות!

תגובות

Unknown אמר/ה…
שלומי, היי. כל כך נכון. הייתי שולח לדאר מכתב פיטורין. פשוט לא מצאתי תיבה ברדיוס 1500 קילומטרים...

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...