פאק קמיניץ קשה לי עם הדרוזים. הרגשה פנימית שאכזבתנו אותם. בגדול. חברות של למעלה מ-76 שנים נגדעה באחת, ברצף של החלטות שגויות, שחייבים לתקנם בהקדם - כי חברים פצועים לא משאירים לדמם בגליל, בכפרים שלהם, בסיר הלחץ הבלתי אפשרי שאף תבשיל בו לא יצלח. פשוט לעשות UNDO לחוק הלאום וקנסות קמיניץ. בין סיור בכביש 232 לכיכר החטופים לקחנו פסק זמן לאחינו הדרוזים בגליל. אחים לנשק אמיתיים, עוד לפני שהשתלטנו להם על המונח "אחים לנשק" למטרות לאומיות חשובות. אנחנו מתייחסים אליהם כלוחמים מסורים בכל יחידות צה"ל - אבל זה מזמן לא רק כך. הדרוזים הם אנחנו, מיעוט מלוכד עם עבר מפואר ושאיפה למקום בטוח . ממש כמו היהודים. רק שלאחינו הדרוזים יש גם שפם. מעל לכל כפר דרוזי יש הילה מסתורית. דת סודית. גלגול נשמות. כתבי קודש הנפתחים רק לכוהני הדת. אווירה מסקרנת כל מי שלא דרוזי. אחרי שלושה ימים של פגישות מחויכות עם שייכים בבגד שחור וקסדה לבנה אני יכול להרגיע אותכם. אין כל קסם דרוזי. החבר'ה האלה שיכללו את האסלם למהדורה ידידותית לסביבה, בלתי שתלטנית ואין לכם כל סיכוי להצטרף ולהתדרז. כלומר להמיר דתכם לדרוזים. ז...