פאק קמיניץקשה לי עם הדרוזים. הרגשה פנימית שאכזבתנו אותם. בגדול. חברות של למעלה מ-76 שנים נגדעה באחת, ברצף של החלטות שגויות, שחייבים לתקנם בהקדם - כי חברים פצועים לא משאירים לדמם בגליל, בכפרים שלהם, בסיר הלחץ הבלתי אפשרי שאף תבשיל בו לא יצלח. פשוט לעשות UNDO לחוק הלאום וקנסות קמיניץ.בין סיור בכביש 232 לכיכר החטופים לקחנו פסק זמן לאחינו הדרוזים בגליל. אחים לנשק אמיתיים, עוד לפני שהשתלטנו להם על המונח "אחים לנשק" למטרות לאומיות חשובות. אנחנו מתייחסים אליהם כלוחמים מסורים בכל יחידות צה"ל - אבל זה מזמן לא רק כך. הדרוזים הם אנחנו, מיעוט מלוכד עם עבר מפואר ושאיפה למקום בטוח . ממש כמו היהודים. רק שלאחינו הדרוזים יש גם שפם.מעל לכל כפר דרוזי יש הילה מסתורית. דת סודית. גלגול נשמות. כתבי קודש הנפתחים רק לכוהני הדת. אווירה מסקרנת כל מי שלא דרוזי. אחרי שלושה ימים של פגישות מחויכות עם שייכים בבגד שחור וקסדה לבנה אני יכול להרגיע אותכם. אין כל קסם דרוזי. החבר'ה האלה שיכללו את האסלם למהדורה ידידותית לסביבה, בלתי שתלטנית ואין לכם כל סיכוי להצטרף ולהתדרז. כלומר להמיר דתכם לדרוזים. זה מועדון סגור. אין בא. מי שבוחר.ת להתחתן עם זר.ה - מודח מהמשחק וילדיו לא יהיו דרוזים. סופי.מול העלבון הגדול שעלה בכל שיחה שהעביר אותם למגרש המקומי הערבי, התפעלתי ללמוד על הנשים הדרוזיות. בניגוד לאסלם המתיר ריבוי נשים - הדרוזים מונוגמיסטים. האישה ממש שוות זכויות בחברה עד כדי הזכות לבחור להתגרש בלי צורך בהסכמת הבעל. בחזקת שברת - גורשת.לא כל הדרוזים דתיים. קל להבחין בכך על פי הלבוש. כובע לבן לראש השייך, ומטפחת לבנה העוטה את ראשה הגברת בלבוש כהה וצנוע. אצלם שני בני הזוג חייבים לחזור בתשובה ביחד, ואין זוגות מעורבים בנושא דת. המכשול העיקרי היום בפני נשים הרוצות להיות דתיות הוא האיסור הדתי על נשים לנהוג במכוניות. כך נקבע לפני עשרות שנים מתוך רצון לשמור על ביטחון הנשים בדרכים וכל הנשים הנוהגות במגזר הדרוזי אינן דתיות. עוד נושא רגיש ששמענו עליו - הומוסקסואליות דרוזית. הדת אוסרת זאת. לא תשמעו על מצעד הגאווה בעוספיא.כמעט כל דרוזי שפגשנו היה אחרי קריירה צבאית, ילדיו מגויסים וחלקם אחים ו/או הורים שכולים. שיעור הגיוס בעדה הגיע כבר ל-85% מהצעירים בעת מלחמת לבנון. גם היום הם מובילים עם כ-70% מתגייסים. הצעירות בחלקן מתנדבות לשרות לאומי, אבל מקפידות לישון בבית כל לילה אחרי ההתנדבות. מסורת דרוזית שמרנית לגבי הנערות, שרק בשנים האחרונות נסדקה וישנן מספר סטודנטיות הלומדות וישנות במעונות האוניברסיטה ולא מבלות בדרכים כל יום שעה בחצי לכל כיוון בדרכן לאוניברסיטאות.הדרוזים הם כמונו, רק שהערבית שלהם יותר טובה. הם לומדים עברית מכיתה ב', אך בגלל הבידוד בכפרים העברית אינה זורמת בפיהם עד תום התיכון. הם סובלים מהפשיעה במגזר הערבי והם סובלים מאפליה בערים היהודיות. מעסיקים או משכירי הדירות בערים היהודיות לא מבדילים בין אח דרוזי לשכן מוסלמי. "ערבי הוא ערבי" ומכאן הדעות הקדומות לא עוזרות לאף אחד פה.פגשנו פסיכולוגית, עורכת דין, יזמית מחשבים, נשות חינוך, נשים דרוזיות-חילוניות עם עברית צחה והתבטאות רהוטה. כולן נשים מובילות בתחומן, בעלות קריירה, שבקלות הייתי מזהה אותן כישראלית מצליחנית מתל אביב. הן משלנו, והתביישתי כשהזכירו לי בסוף כל שיח כי בבית המחוקקים שלנו החליטו כי הדרוזים לא. ליתר דיוק חוק הלאום הוא ליהודים בלבד בלי השותפים הדרוזים שלנו משנת 48' כשאז דווקא היה לנו נוח לקרוא להם שותפים.הדרוזים מכריזים בכל שיחה כי הם לא רוצים מדינה. הם קטנים מדי. 150 אלף דרוזים בסך הכול. אין להם שאיפות לטריטוריה. מדינת ישראל היא שלנו וגם קצת שלהם. מדינה שהם נשבעים לה בצה"ל וכחמש מאות מבניה נפלו במלחמות ישראל למען כולנו.המדינה, כמו בעוד כפרי מיעוטים במדינה, לא עשתה הרבה בתחום תכנון הבניה. אין אישורי בניה. כלל. זה לא שיש עבירות בניה במגזר. כל בניה שעושים היא עבירה. כל בלוק - פשע. אף אחד שם לא בונה על קרקע שאינה שלו. הקרקע שלהם. הרשות זה אנחנו. הרשות לא נותן אישורי בניה - אז כולם שם עבריינים או שגרים באוהלים. לעבריינים מגיע עונש, שאפשר לערער עליו בפני בית משפט. לחברינו הדרוזים אין את הזכות הזאת. "חוק קמיניץ". הליך שקובע כי את הקנס יש לשלם. בלי יכולת ערעור. או שהורסים לך את הבית. גם אם אתה בעזה במילואים כבר 120 יום. כמו שקרה בירכא בחודש מאי 2024.אפשר להתפוצץ מזה!בסיום המפגשים, הגענו לאל"מ במיל. גדעון עבאס בפקיעין. דרוזי זקוף, חוש הומור, חכם, מוותיקי צה"ל שחגג השנה יומולדת 87. הנכד שלו, רס"ן ג'מאל עבאס ז"ל נפל במלחמת חרבות ברזל. גיבור אמיתי. לוחם בסיירת מטכ"ל וצנחנים. מ"פ אהוב שנפגע בהסתערות על מחבלים בטיהור בית בעזה, כאשר הקשר שלו ועוד לוחם נהרגו לצידו.לגדעון יש בן המשמש כקצין בכיר בפיקוד הצפון בימים אלו. משפחה דרוזית-ישראלית-ערבית גאה. האבא של גדעון הציל בפרעות את יהודי פקיעין בתחילת המאה הקודמת. העיטור על כך תלוי אצלו בחדר האירוע עם עוד הרבה צילומים שלו עם פוליטיקאים ישראלים רבים.עבאס אופטימי. מזמין אותנו לבוא ולהתארח אצלו בכל הזדמנות. "אם יתרו מנביאי הדרוזים אירח את משה רבנו אצלו וחיתן את ציפורה ביתו עם משה - גם אני יכול לארח אותכם לפחות לקפה על המרפסת". והיה אירוח למופת.מהכפר בית ג'אן הסמוך רואים את היב"א הצפונית. עומדת על תילה בכדורי המכ"מ שלה, עם צלקות שריפה בשמורת הטבע מירון המקיפה את הבסיס הצבאי. מקום היקר לי מאוד. מקום בו עבדתי עשרות שנים ואני מכיר אותו היטב. מקום כל כך סודי, שאחד הקצינים הבכירים ביותר שם היה, איך לא, מכפר דרוזי סמוך. אח לנשק.
כל הסיור, המפגשים, הדיונים וההכרות עם המגזר הדרוזי שתוארו לעיל הופקו על ידי חברים שלנו ממכינה להורים בשם "לשתף עצמנו" ועל כך - תודה גדולה על שהעירו עייני בנושא!
לפרטים על המכינה, המיועדת לאנשים כמוני וכמוך, ישראלים-ציונים המאמינים שיש לנו פה עתיד ורק צריך לפעול לשמר את מה שהורינו החלו לבנות פה - https://www.leshatefatzmenu.com/
מומלץ ביותר להצטרף, לשתף עצמכם בבניין ארץ ישראל!
תגובות