אם הגעתם לכאן במקרה, תרגישו חופשי להישאר. אם חזרתם שוב, כנראה שגם אתם אוהבים סיפורים קטנים על העיר הזאת, על האנשים שבה, ועל החיים עצמם. זה בלוג אישי. קצת תל אביב, קצת נוסטלגיה, קצת חדשות, קצת שטויות, והרבה מחשבות שנכתבות בדרך כלל עם קפה ליד והמון סימני שאלה בראש. אין פה מדריכי אושר, אין תובנות של גורו, ואין הבטחות לשנות לכם את החיים. רק ניסיון לתפוס רגעים. לפעמים מצחיקים, לפעמים מעצבנים, לפעמים סתם אנושיים. אין כמו טיילת חופי רמת אביב על הבוקר, כלב מי שלא צועד פה לפחות פעמיים בשבוע עם החברים אני רגיש וקצת ביישן. תמיד בודק אם אני באמת רצוי. המארחים שלי יכולים להיות רגועים; אני לא מהאורחים שנדבקים לספה עד שהמזגן נסגר. כשהמארח מתחיל לפהק, אני כבר ליד הדלת. כשהמארחת אוספת את הספלים, אני במעלית. זה נכון גם לגבי העולם. כשיש הפגנה מול שגרירות ישראל בבנגקוק, אני בודק טיסות לווייטנאם. כשצרפת מצביעה נגדנו באירוויזיון, פתאום איטליה נשמעת רעיון מצוין. כשצועקים על ישראלים בברצלונה, רודוס נראית שלווה יותר. וכשמניפים דגלי אש"ף גם ברודוס, אני חוזר לאילת, לשבת מול הים עם מוזיקה של ד...