גנבו לכם פעם דירה? כלומר, לא הונאה או עוקץ או עסקה עם ענבל אור, אלא פשוט גנבו לכם דירה? אז השבוע שמעתי סיפור נדל"ן מרתק מהכריש. חבר שטוען כי הוא העביר מתחת ידיו מאות בניינים בתל אביב, אלפי דירות, ובסופו של יום שיכן הרבה מאוד תל אביבים תמורת עמלת תיווך קטנה שהפכה אותו לימים לאחד מעשירי העיר.
לכריש יש שם, אבל בגלל שהוא עדיין ממשיך לתת ביסים של 2% ועוד מע"מ בכל עסקה, בואו נשמור על חסיונו, כך שהפרטים שמורים אצלי במערכת ואם גם אתם צריכים דירה לקיץ הקרוב בתל אביב – תצטרכו לעבור דרכי...
אז מעשה שהיה, כך סופר. הכריש בדרך כלל קונה בתים שלמים. ירושות, יזמים, אלמנות שלא רוצות כאב ראש עם דיירים או סתם כינוס נכסים מקרפיונים מסכנים שטבעו בעולם העסקים. כך הוא קונה את הבניין הגדול, ומוכיח שוב את תאוריית הגשטאלט שערך כל חלקי הבניין שנמכרים בחלקים, גדול מערכו של כל הבניין בקניה המקורית.
יושב הכריש במשרדו, כמעט ולא נזקק להגיע לבניין חדש שמצא אצל אלמנה מלונדון הרחוקה. בגלל הביקוש הגבוה, מוכר דירה אחרי דירה ורואה את הרווחים מצטברים. דירה ועוד דירה, ומגיעים לקומת הקרקע, שם הצליח למכור לקונה צעירה דירה קטנה ונחמדה בסכום ראוי. כך נחתמה העסקה, שולמה התמורה, נמסר המפתח ונפרדו דרכיהם של המתווך והלקוחה המאושרת.
למחרת, טלפון מהקונה. "אדוני – אין דירה! גנבו לי את הדירה! מה עשית לי?!" שוד ושבר לכריש, שמעולם לא נשך סרדין ובטח שלא גנבו לו בלטה. את הכינוי זכה בצדק מחבריו בזכות הביסים הגדולים שנתן בעסקאות אותן תיווך והשלים במחירים נאים גם אחרי עמלותיו.
נסע חברי לבניין ומה הוא רואה – השכן בקומת הקרקע, תימני צנום וחייכן, באישון לילה, שבר את הקיר בין שתי הדירות וסיפח את הדירה המכורה לדירתו כמחסן. "זה שלי מאז ומעולם ולא יעזור לך שום דבר, המחסן הזה צמוד לדירה שלי ולא אפרד ממנו עכשיו." מאחר והבניין לא ממש היה רשום בטאבו, סמך התימני על כך שזה רק מילה שלו מול מילה של מתווך דירות. יבשקט אמר לו בצד, כי אם יש לו רצון לסיים את העניין – הוא מוכן להגיע לבוררות מולו עם הבורר הידוע מכרם התימנים, שהוא במקרה גם קרוב משפחה שלו. הרמז ברור. יש פה משפחת פשע ברקע...
כריש לא פראייר. הסיפור מתחיל להיות מעניין ומאתגר.
זה לא מגיע לקרסולי האירוע שקרה לנדלניסט אחר בעיר , שעבר חוויה קצת דומה באותו השבוע. טעות בזיהוי הדירה. הבחור קנה דירה לצורך שיפוץ והרחבה, שלח לשם קבלן שיפוצים להריסת הקירות, והשיפוצניק טעה קצת. בקומה השנייה פתח את הדלת הימנית במקום השמאלית. למזלו הרע שתי הדירות היו פנויות ופתוחות. הקבלן התחיל להרוס הקירות, רק שבסוף היום התברר לו שהוא משפץ את הדירה הלא נכונה....
במקרה עם הפולש התימני – הפתרון היה יותר פשוט.
עם הכריש למד בכיתה ביסודי בחור חביב ביותר. אביו הקצב הוריש לו אטליז מצליח בסמטת התרנגולים בשוק הכרמל. כאן היו עושים החברים פרלמנט גברים כל ששי בארבע אחה"צ, כשהקונים כבר מפנים השוק, רגע לפני שטיפת השוק עם זרנוקים, מעמידים מול האטליז מנגל קטן עם קציצות קבב ענקיות ודנים על עניינים ברומו של עולם. מה יותר טעים – גולדסטר או בירה אביר ישראלית צוננת. על תוצרת חוץ הס מלדבר. כך שבמפגש הבא, בין בירה וקבב, העביר הכריש את הטיפול לחברו הקצב. אנשי שוק הכרמל, הסמוך לכרם התימנים, במקרה של בוררויות, היו מביאים כוח עליון. חברים שלהם משוק רמלה-לוד. צדיקים, חזקים שאף אחד לא ממש רוצה להתעסק איתם, בטח לא תימני צנום שהחליט לאמץ מחסן.
יאדה, יאדה, יאדה. כמה טלפונים קצרים. זה החלק בסיפור שלא ממש הבנתי איך ולמה, אבל אחרי שבוע הקיר ההרוס היה בנוי שוב והקונה המאושרת נכנסה לדירתה החדשה.
כשאתם מגיעים לקצבית הצמרת שנפתחה בשכונה צפונית בתל אביב, אל תתפלאו איך הגיע קצב צעיר משוק הכרמל למיקום כזה מדהים ומצליח. לפעמים חבר בענייני תיווך דירות יכול למצוא לך את המיקום המושלם במחיר מדהים בחוזה לטווח אין סופי, רק כי למדתם באותה כיתה ביסודי.
שנאמר בנושא נדל"ן – להצלחה יש שלושה כללי זהב. לוקיישן, לוקשיין, לוקיישן.
צילום נדל"ן בקמבודיה – חברי נח דולינסקי
Noah Dolinsky 2021 © https://noahdolinsky.com/
תגובות