דילוג לתוכן הראשי

השיפוץ האחרון ב-TLV

 

השיפוץ האחרון בתל אביב

 


למה הכלב מלקק את אשכיו, זה לא מסובך, כולנו יודעים. כי הוא יכול.

למה אנחנו לא מפסיקים לשנות, לחדש, להרחיב, לפצל, להזיז קירות, לצפות, לחשוף, להעיר את השכנים בשבע בבוקר עם צליל הקונגו ולריב עם הפועל התורן על  כי הוא חייב להפסיק העבודה בשבע בערב? - שוב, כי אנחנו יכולים לשפץ לעצמנו את הקן. קמים יום אחד, מתקשרים לשיפוצ'ניק המועדף עליכם וקדימה – הבית הופך לעיסת אבק ועם נגיעות של טיט ורסיסי קיר גבס גרוס.

הגוזל פרח, החותנת עברה לגור איתכם, צריך חדר עבודה על חשבון המרפסת, כבר לא עובדים ואפשר להמיר את פינת העבודה לחדר ארונות, חזרתם בתשובה וצריך כיור נוסף, חזרתם בשאלה ותרצו לאחד את המיטות הנפרדות בחדר השינה, יאללה, בלגן. משפצים.

אף אחד באמת לא יכול היום לקנות דירה, אז משפצים. אף אחד מבעלי הדירה בני המזל - לא מספיק עשיר בכדי להתגרש, אז משפצים. טיפול זוגי-פסיכולוגי משמעותי זה פרויקט עמוק ויקר, אז משפצים. מאמי, איך הפרקט החדש בכל הדירה? את אוהבת אותי?

גם אם כבר שיפצתם פעם אחת, זה לא אומר כלום. הרי שבוע אחרי, תשימו לב כי מה שדמיינתם על הנייר יצא קצת צפוף. חדר העבודה שלכם בגודל A4, פינת האיפור ללא תאורה, המקלחון בשיפוע שלילי, החלון  שלא נפתח אל הים התיכון אלא למנוע המזגן הרועש, והמטבח - קצת מתיש לנוע במשולש השפים הידוע, כיריים-מקרר-כיור כשמשטח העבודה הופך את שדה הקרב לטרפז שווה שוקיים מתיש. יותר מזכיר שאלה מ"סירס-זימנסקי", ספר הפיזיקה הקלאסי מהתיכון. אז משפצים, איך לא?

אבל בקטנה.

הצחקתם אותי. אין כזה דבר שיפוץ קטן. לעומת יש פראייר גדול שמאמין כי השיפוץ יגמר בתוך חמישה ימים. מאמי, מחכים  שהשפכטל יתייבש, שהחשמלאי יגיע לתקן את הקצר, אויש - מצטערת אבל יש נזילה בקיר החדש שרק אתמול בנו וצריך להרוס אותו, אויש אויש - זוכר את הקיר שהרסו בגלל הנזילה? תיקנו אותו. בטח. רק שעכשיו מתברר שיש נתק בקו החשמל שעובר בתוכן אז צריך קצת לשבור אותו. מאמי, למה אתה חיוור?

אני יכול להמשיך בעוד חוויות שיפוץ, אבל אני בטוח שאתם חושבים שאני סתם מפנטז, כמו הכלב שמלקק לעצמו. בקיצור. כמו כל דבר, גם השיפוץ ה״קטן״ הזה הסתיים בשבועה משותפת של השלושה ( היא, הקבלן ואני) שניפגש רק בשמחות ולא בשיפוץ נוסף.

זהו. אנו שוב מקבלים אורחים. דיר באלאק הוזהרתם. תתנהגו כאילו שום דבר לא השתנה בדירה. אולי רק חשבון הבנק שלנו…




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...