צלילים של אהבה – בלב תל אביב

 

 

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה.

 

ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה.

את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות.

תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע "עטור מצחך זהב שחור" נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ”נָשִׁים שֶׁרָאוּנִי, עָלַי הִצְבִּיעוּ: הִנֵּה מְאֹהָב בְּאֵשֶת רֵעֵהוּ”. עיר קטנה, ולא היו בה הרבה סודות.

בביתו של שלונסקי, ברחוב גורדון 40, שמענו על ארבע אהבות גדולות: לוסיה, שחקנית שעזבה אותו; מירה, אשת-איש שממנה נולדה לו בת; המשוררת דורה טייטלבוים; ולבסוף צילה שמיר. את הרכילות קיבלנו מהמדריכה בחיוך, בעמידה על המדרכה מול הבית.

ברחוב גורדון 36 עצרנו מול ביתה של חנה רובינא, ששמרה על רומן מתוקשר עם אלכסנדר פן – הוא בן 25, היא בת 40, והם הורים לאילנה רובינא. פן נודע כשובר לבבות והיה נשוי פעמיים, אך לא עם רובינא שנשארה "האהבה הגדולה".

מתחת לביתה של יפה ירקוני שמענו על בעלה הראשון ואהבת חייה, יוסי גוסטין, שנהרג באיטליה במלחמת העולם השנייה.

הסיור הסתיים בביתם של נוסיה וסשה ארגוב - חריגים בנוף הבוהמה. חרף הצלחתו הגדולה של סשה, הם חיו זוגיות יציבה ואוהבת, גידלו שני ילדים, והוא הקפיד לעבוד מדי יום בפקידות בנקאית עד ארבע. בערבים הלחין והופיע בקיבוצים - חיים כפולים בצניעות מעוררת הערכה.

על בתים רבים בשכונת גורדון-פרישמן-פרוג נראו שלטים המכבדים את הדיירים לשעבר - שחקני "הבימה" ואנשי תיאטרון. הוותיקים עוד זוכרים איך מדי ערב, בשעה שש, היה עוצר מיניבוס בפינת הרחוב, מצפצף, והשחקנים ירדו מבתיהם ונוסעים לתיאטרון.

היה לנו ערב רומנטי שבסופו רק חיפשנו את הבר השכונתי הממוזג. לצערנו את כסית סגרו מזמן (ואני מעולם לא ישבתי שם עם חצ'קל אלא כתינוק בעגלה עם הורי). הבר שמצאנו היה מלא על אפס מקום. הסתפקנו בשולחן על המדרכה עם מאוורר מעליו שהצליח למקד אותנו בעיקר. האהבה.

---

ד"ר אביבית שוויקי-מתניה -  מדריכת טיולים מזה 40 שנים. בשנים האחרונות מתמקדת בסיורי נישה אורבניים, בעיקר בתל אביב וירושלים, סיורי עומק בהם אירועים היסטוריים משולבים בדמויות מפתח מתחומים שונים. בנוסף  מרצה בעיקר בנושאים הקשורים לנשים ומגדר בתנ"ך, נושא אותו חקרה בלימודי תואר שלישי.

---