דילוג לתוכן הראשי

האקזיט שלי

 


חברים, עשיתי אקזיט. כן, גם אני הצטרפתי לרשימת בחורינו הטובים שליד שמם אפשר לכתוב – עשה אקזיט. זה סיום של מהלך לא פשוט: עבודה קשה, לילות לבנים, שדרוג גרסאות, התאמה למציאות משתנה, הוספת שכבת AI מתקדמת, וגם מו"מ עיקש על המחיר – אקזיט מהסרטים.

לסיפור שלי יש סוף טוב. הרי אקזיט תמיד נתפס כסוף טוב – כזה שרק מעטים מגיעים אליו. זה התואר של מי שחוצה את קו הסיום, חותם על הסכם המכירה ולא ממצמץ ראשון, זה שמבין שהוא הגרסה הטובה ביותר של עצמו, והמחיר? בהחלט משקף את ערכו האמיתי. לדעתו, כמובן.

במעגל הקרוב שלי יש כמה חברים שכבר עשו את זה. הבן של ש' עשה את זה פעמיים, ובקרוב – בעזרת השם – גם בשלישית. בן הדוד שלי כבר איבד ספירה, ובסדר הפסח, כששואלים “מה נשתנה”, כולם מסתכלים עליו לשמוע על האקזיט האחרון. אפילו שותפי לקפה של הבוקר הגשים לאחרונה את החלום הישראלי, ואני מציג אותו בגאווה קלילה בפני מי שעדיין לא מכיר אותו: “תכירו, זה ר'. הוא עשה אקזיט.”

לא חשוב אם אתה פרופסור להיסטוריה, מנתח מוח, שופט מחוזי, לוחם סיירת או עיתונאי חוקר – אקזיט הוא הקלף המנצח. הג'וקר. החלום של כל אם עבריה, שבנה ישלים לפחות אקזיט אחד בקריירה, במקום תואר ברפואה או עריכת דין, כמו פעם.

כל אחד והאקזיט שלו – מכירת חברת רחפנים, פריצת דרך בסייבר, המצאת אביזר רפואי מציל חיים, או ספר שמלמד את הדרך לעושר מוחלט. לאחרונה גם בעלי מסעדות שכונתיים הולכים עם חיוך רחב וכיסים תפוחים. קנו אותם.

לי מעולם לא הייתה מסעדה. את התואר במדעי החברה סיימתי כמה שיותר מהר, כי הבנתי שהחיים האמיתיים קורים מחוץ לקמפוס. לתכנת אני יודע רק פורטרן – עם כרטיסיות קרטון מנוקבות. הידע שלי בטכנולוגיה מסתכם בניסיון של משתמש מבולבל עם מחשב DOS, מודם של 8 קילובייט לשנייה ומשחקי טטריס ראשונים. באמצעות מעבד התמלילים “אינשטיין” – שלא היה ממש גאון – כתבתי את המאמרים הראשונים שלי ב"מעריב", לפני כארבעים שנה. רזומה די עלוב למי שחולם על אקזיט.

45 שנים עבדתי על האקזיט שלי. ההשקעה הכי טובה שעשיתי. אני לא מכיר הרבה אנשים שהתמידו כל כך הרבה זמן בשביל אקזיט אחד. אבל בסוף זה השתלם. המסר שלי למי שמוכן לשמוע פשוט: תתמידו. האקזיט יגיע. גם אם זה לוקח זמן – אל תתייאשו. עובדה.

אחרי 45 שנה, הגיעה ההודעה: זהו. נגמר. הגעת לאקזיט. מעכשיו אתה לא חייב לעבוד על זה. החלום הוגשם. אפשר להישאר על חוף הים ולשחק מטקות עם החבר'ה. היעד הושג. כל חודש חשבון הבנק שלך יזוכה בתמורה למאמציך הרבים לאורך כל השנים.

לא אשאיר אתכם במתח – היציאה לגמלאות היא האקזיט שלי.

להבדיל מהחברים שמזלם שפר עליהם, אני לא סופר מליונים, השקעות או מניות. אבל גם אין צורך לדאוג לי. כאזרח ותיק למדתי ליהנות מהשקט שאחרי הסערה, מהגמלה החודשית, מ"שלישי בשלייקס" וחופשי חודשי ב"רב־קו זהב", מהזכות לקיצור תורים, מהנחות לקשישים, ואפילו מהמבט המחויך של הנוער שמפנה לי מקום באוטובוס.


עולם הוותיקים הוא אקזיט בפני עצמו. הפרלמנטים של הבוקר בבתי הקפה הם ההוכחה שאפשר להיות מאושרים גם אחרי גיל 67 – כל עוד משאירים את כרטיס קופת החולים במגרה בבית.

והמיליונים? זה כבר באמת לא משנה. בסופו של דבר השאלה היא לא איפה הכסף – אלא כמה אתה מאושר.

הרי לאיש אין מושג כמה כסף באמת צריך אדם אחד. מה זה “הרבה”, ולמי חסר. כמה שווה האקזיט, חוץ מתחושת מימוש? הרי כבר שמענו על כאלה שכל הכסף שבעולם לא עזר להם כשחלו. סטיב ג'ובס, עם כל ההון והחזון, לא ניצל ממחלה קשה.

ובסוף – כמה ארוחות צהרים כבר יכול בן אדם לאכול ביום?

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...