א. הגיע לגיל שבעים כשהוא מצויד בכל מה שגורם לחברים בני גילו להחוויר מקנאה: בלורית מפוארת על הראש, בטן שטוחה באופן חשוד, פרק ב׳ מהסרטים ואקזיט מהחלומות. אחרי שקיבלנו את ה-SAVE THE DATE לחגיגות השבעים שלו, התייצבנו עם חיוך, אבל גם עם לא מעט השתאות. זה ממש לא מובן מאליו לראות גבר בן שבעים מאוהב כמו נער, בטח אחרי רכבת ההרים הרגשית שעבר.
היו שם שנים לא פשוטות. הצלחה פיננסית מסחררת במשרד, ומנגד מחלה קשה בבית. שש שנים של מאבק וסבל שהסתיימו בפרידה כואבת מאשתו האהובה. אבל אז הוא יצא למסע חזרה לחיים - והצליח בגדול. כלומר, עם עזרה קטנה ומוערכת מהשכנה במגדלי תל אביב. אותה שכנה שהחליטה לקחת פיקוד ולסנן את התנועה הערה בקומה, עד ששידכה לאלמן הטרי את המועמדת המושלמת.
הלוקיישן שנבחר לחגיגה: מועדון "שבלול", בלב מתחם קרליבך המשתפץ לנצח. אחד המקומות הבודדים בעיר שבהם עדיין אפשר להזמין קומץ חברים לדרינק, נשנושים ולהקה חיה. הקהל? בליינים כסופי שיער עם היסטוריה משותפת, שמחליפים סיפורים על נכדים, המלצות לקיצור תורים ל-MRI ודיונים מעמיקים על אגן לא מאוזן ותוכנית להחליף את הברך המקרטעת באביב.
אחרי שכבר נגסנו ולגמנו, עברנו לחלק האומנותי-משפחתי. המצגת שהכינו הילדים (תמיד יש מצגת), האחות שבירכה בשם השבט המורחב, וחתן השמחה עצמו, שריגש את כולנו כשהקפיד להזכיר בכאב ובאהבה את אשתו המנוחה. ולהבדיל, את המיקרופון קיבלה זוגתו החדשה שהציגה את ההפתעה של הערב - להקת רוק וותיקה, "הסיקסטיס".
הלהקה זרקה אותי באחת לשלהי שנות השבעים. ימי שישי בצהריים ב"תל אביב הקטנה", המוסד המיתולוגי של האחים שאולי ברחוב הירקון פינת ירמיהו. אותם נגנים, אותם קאברים שאי אפשר לשבת מולם בשקט, רק שאז היינו צעירים ביותר משלושים שנה. לקינוח, היה עולה שם בזמנו ה"אלביס פרסלי" הישראלי - חיקוי מקומי עם פאות לחיים, בלורית עמוסת ברילנטין וניסיון חינני להיות מלך הרוק. אגב, נדמה לי שראיתי את אלביס לאחרונה על החוף בתל אביב. עדיין עם הגיטרה, עדיין עם הפאות, וכנראה שגם השיער השחור הוא כבר סוג של "תוספת". קצת כמונו, מנסים לשמר את הקצב, גם אם התפאורה משתנה.
בסוף הערב, כשהחברים נפרדו מהמארח הנרגש וחזרו לנהוג אל הפרוורים, הדעות ברכבים היו ודאי חלוקות. המפרגנים בטח אמרו "שיחק אותה, איזו זוגיות!". במכוניות אחרות, הנשמות הטובות (ותמיד יש כאלה) בטח מלמלו: "זה כבר לא לגילנו לרקוד ולהסתחרר ככה מול הילדים והנכדים, עם הסבתא החדשה שלהם". אני לא הייתי בכל המכוניות, אבל הייתי מספיק שנים בעיר הזאת כדי לדעת בדיוק מה נאמר.
תגובות