צריך להיות מקורי באופן מוגזם, אולי אפילו הזוי למדי, כדי לבחור לכתוב דווקא השבוע על נושא כל כך לא חשוב ולא קשור בעיצומם של ימי מלחמה. אבל מצד שני, אף פעם לא החשבתי את עצמי כעיפרון הכי מחודד בקלמר, או כזה שמתואם עם רוח הזמן.
השבוע מצאתי את סבתא-רבא-בריבוע שלי. היא נולדה בשנת 1846, מה שאומר שיש לי שורשים מתועדים לפחות מאתיים שנה לאחור; עובדה שמסבירה, כנראה, את עודף הסממנים הפולניים באופי שלי עד היום. היא הייתה הסבתא של סבא שלמה היפשר, איש שגם אותו, לצערי, מעולם לא פגשתי.
סבא נפטר בגיל חמישים וקצת מאירוע לבבי, ימים ספורים לפני חתונת הוריי. במבט לאחור, זה היה מזל גדול שהם התעקשו שלא לדחות את החתונה בשל האבל, אחרת לא בטוח בכלל שהייתי בא לעולם כדי לספר את זה.
בקיצור, סבא שלמה עלה לפלסטינה כחייט מתלמד, מצויד במחט ביד וברצון עז להצליח. הוריו נשארו מאחור בצ׳נסטחובה שבפולין, והוא מצא לעצמו חדר קטן בשכונת נווה צדק, בתקופה שבה זה היה מאוד מסוכן עבור יהודי לנגב חומוס ביפו.
שני ההורים שלי צברים. במשפחה שלנו לא היו סיפורי שואה קלאסיים או דודים עם מספר כחול מקועקע על הזרוע. מצד שני, היו לנו למכביר סיפורי דגמ״ח על כיבוש הנגב מצד ה״היפשרים״ התל-אביביים, וצ׳יזבטים מימי הפלמ״ח מצד ה״רובינוביצ׳ים״ החיפאים. על השורשים בצ׳נסטחובה, לעומת זאת, לא דיברו אצלנו כלל.
כשנדרשתי בזמנו להגיש עבודת שורשים בבית הספר, המסקנה שלי הייתה שיש לי שורשים קצרים במיוחד, כאלו שמתחילים בנחלת בנימין בתל אביב וברחוב גאולה בחיפה. מעבר לזה? דממה. בטח לא דיברו על ימי צ׳נסטחובה, אליהם התוודעתי לראשונה רק במסע לפולין עם הבת הצעירה שלי. היא, אגב, יכולה להוסיף לשורשיה גם מקורות גנטיים מקהיר, מצד אמה הפרעונית, מה שמעניק לה סגנון הוט-קוטור מצרי איכותי במיוחד.
כך, בין התרעה לאזעקה, בתוך סבב בתי הקפה הקבוע שלי, פגשתי את אלון גולדמן היקר. אלון הוא שכן לשכונה שמתנדב כבר שנים רבות לשימור בית הקברות של צ׳נסטחובה. הוא פועל לשימור מורשת הקהילה, דואג לניקוי עשבים שוטים בין המצבות, מוביל סיורי מורשת, ובעיקר - עזר לי לאתר את המצבה היחידה של המשפחה ששרדה בעיר. מעכשיו אנחנו מוגדרים רשמית כ״בני עיר״, כלומר אחים לנשק עוד מימי פולין העליזים.
אילו הייתי חושק פתאום בדרכון פולני, לאלון יש גישה למאגרי מידע ממוחשבים של הקהילה; כלי שימושי מאוד במרוץ המיוזע אחרי דרכון אירופאי לכל מי שחפץ חיים במזרח התיכון הסוער.
אבל לי מספיק דרכון כחול אחד. וגם הוא, כפי שזה נראה כרגע, די מיותר, כי נתב״ג ממילא מתפקד כמעט כסגור. עובדה: חבילת הסקי שקנינו בקלאב מד למימוש השבוע בוטלה, ובצער רב ציוד הסקי הוחזר למחסן עד לשנה הבאה.
ואל טורנס - את בליבנו תמיד!
לו יהי.
אמן.
תגובות