נכנסתי לאכול לאחל לו בהצלחה. יש לו נסיון בהכנת אוכל לגני ילדים, אז המקום החדש הוא עליית מדרגה. וחיוך נעים.
אני לא מציין את שם המקום, כי לא הוא הנושא היום. השוורמה היתה גרועה. בכל ביס התלבטתי אם לעצור ולהחזיר המנה, או לחכות שהביס הבא יהיה יותר טוב. ולא. המצב לא השתפר.
כבר בפתיחה, כשטובלים המזלג עם הבבדר בטחינה, הבנתי שהיא נוזלית מדי.
ככה הגעתי לאמצע המנה, השוורמה היתה קשה לאכילה, הרכיבים היו שרופים מדי, הבשר היה קשה לאכילה, הביס היה מאתגר. אתגר השווארמה - לא בבית ספרי. או שזה צלוי ברכות נוטף ארומה שומנית צלויה, או שזה חתיכות קרטון בלתי לעיסות.
נשברתי באמצע המנה והלכתי. לא החזרתי המנה כמו שלימדו אותי בבית. לא היה לי לב לעשות למסעדן המתחיל פדיחה מול כל הלקוחות ולהחזיר לו המנה. השארתי והלכתי. מזל שהציפס היו טעימים וסגרו לי את הרעב עד שאגיע הביתה. פדיחה. מודה.
כנער, ראיתי איך האימא שלי היתה מחזירה מנה אחרי מנה למטבח במסעדה. אחרי שחזרה משלוש שנים בוושינגטון, הפלמחניקית מחיפה הפכה לסועדת אמריקנית תקיפה. הצלי מלוח? למטבח. הקציצה לא רכה מספיק - למטבח. המרק קר? יאללה למטבח.
עברו ארבעים שנה. אימא כעת מחזירה מנות בגן עדן, אני לא. לא גן עדן ולא מחזיר מנות. לא הצלחתי להפנים את האסרטיביות הבסיסית. הרי אף אחד לא קם בבבוקר ואומר - היום אני מגיש בכוונה מנות רעות. תמיד יש סיבה. הספק הביא חסות לא טריות, המיקסר התקלקל ולא טחן טוב ההמבורגר, המקרר לא מאוזן - והמנה לא הצליחה היום. קורה. מה, אצלכם הכל מצליח תמיד?
חבר טוב שלי חגג השנה חמישים שנות מסעדנות. לדעתי אין אירוע במסעדה שהוא לא ראה. למעט, אותי מחזיר מנה. לדבריו - להיפך. הוא מעריך ומוקיר לקוחות שמחזירים מנה. מכל אירוע כזה הם לומדים. משתפרים.
כל עוד זה אמיתי ולא רק בגלל שאתם כבר שבעים ולא בא לכם עכשיו מנה עיקרית למרות שטרחו והכינו לכם אותה.
נחזור לשווארמה בשכונה. אני לא החזרתי אותה. אני למקום הזה לא אחזור יותר כנראה. יש לנו בשכונה מספיק דוכני שווארמה מעולים שהבחור החדש חייב השתפר בזריזות אם ירצה לשרוד. ( ממליץ בחום על ״טומביק״ במרכז שוסטר)
ואתם - אל תוותרו על הזכות להיות צודקים. החזרת מנות במסעדה היא זכות וכנראה גם חובה. ביחוד במחירים הגבוהים של המנות , לפחות מגיע לכם לקבל תמורה הוגנת.
רק יש בעיה קטנה - כשאין מלצרים, למי בדיוק מחזירים המנה?
תגובות