אני קורא. תמיד. מאז ימי "ספריית חן" ברחוב אבן גבירול פינת השופטים. שם הכרתי את גיבורי נעורי. הרבה לפני ימי הטיק טוק וסדרות הטלוויזיה, כשהדמיון הצעיר שלי הודרך על ידי סופרים וטקסטים והתמונה היחידה שראית הופיעה על כריכת הספר. הדמויות נוצרו במחשבות, במשפטים מורכבים, אודות גיבורי נעוריי, אותיות שציירו בראשי את עלילות טרזן, "הספורטאים הצעירים", "החמישייה הסודית", ביל קרטר, פטריק קים וגיבורי חסמב"ה.
קורא בלתי נלאה הייתי. לא כמו שמעון פרס שסיפר לנו כי על שידת הקריאה שלו תמיד היו מונחים מספר ספרים בשלבי קריאה שונים. אני לעומתו קורא ספר אחד, פרק פרק, עד לסיום, ועובר לספר הבא. או שחותך באמצע. או שמדלג לפרק הסיום. אבל אף פעם לא קריאה מקבילה - כי גם ככה אני בקושי עוקב אחר שמות הגיבורים, ואם אלו שמות סקנדינביים - מבחינתי זה ממש חסר סיכוי לזכור מי הוא מי. אני זורם עם העלילה וההקשרים. בקיצור, הבנתם. אני איש של ספר אחד בכל פעם.
משבוע הספר בכיכר מלכי ישראל (כמה ארכאי וישן, כי עכשיו שבוע הספר עבר לחנויות ובעיקר למרשתת, והכיכר היא על שם רבין) הייתי תמיד יוצא עמוס בספרים טריים, בהנחה, ומזדרז לחזור הביתה - לבחור את הספר הראשון.
לאורך השנים, כבן מזל תאומים, התמזל מזלי כי רוב מתנות יום ההולדת שלי היו ספרים. בגלל ששבוע הספר נערך בחודש יוני. הבנתם. אני איש של ספרים.
לימים, כשנדרשתי לפנות את דירת אמי המנוחה, אשת ספר בעצמה שהחזיקה בביתה אלפי ספרים על מדפים אין סופיים, ממש נעלבתי כשספריות פשוט סירבו לקבל במתנה את ארגזי הספרים והאלבומים שנאלצתי למסור. סנוביזם ספרותי. כך שבסוף פשוט ארזתי את הספרים והבאתי אותם ל"בוק שוק" השכונתי, בתקווה שימצאו עבורם מדף חם. לצערי את האנציקלופדיות הכבדות פשוט הנחתי בכניסה לחדר האשפה בבניין. משם יד נעלמה לקחה אותם אחרי מספר שעות.
איך הגעתי לדון בספרים - הרי כיום כמעט ואין לנו מדפי ספרים בבית. אם אני קונה ספר קריאה, אני משתדל להעביר אותו הלאה אחרי הקריאה, כי אין סיכוי שאשוב לקרוא אותו. בנוסף - לפני מספר שנים עברתי לקרוא ספרים בצורה אלקטרונית. הטאבלט החליף עבורי את הספר. הספרייה שלי נמצאת אי שם בענן. אני לא צריך סימניות לזכור באיזה עמוד עצרתי את הקריאה. הדף האלקטרוני הנייד זוכר זאת עבורי.
זאת ועוד. הרבה עוד. בגילי, גודל האותיות בספר הוא קריטי. בייחוד כשמעדיפים לקרוא הספר על ההליכון בחדר הכושר. לטאבלט תכונה מדהימה. אתה יכול לבחור את גודל האות, מה שמאפשר לי לקרוא הטקסטים בכיף, גם אם ראייתי תשה או ששוב לא מצאתי את משקפי הקריאה שלי, מה שקורה לכולנו כל יום מחדש.
איך נמצא המשקפים בלי משקפיים?
את אמריקה גיליתי בעידן הקורונה. בשעה טובה רשת הספריות העירוניות, מקומות הבילוי החביבים עלי מאז ומתמיד, הגיעו למאה ה-21. הספרים כבר לא על המדפים. באפליקציה המתאימה גם לקוראי גיל הזהב אפשר לשאול משם ספרים דיגיטאליים. תוקף ההשאלה הוא לחודש ימים. עברו ימי הספר שאבד לך או ששכחתם להחזיר אותו במועד המוגדר. בתום החודש - ה"ספר" נעלם מאליו מהאפליקציה וחוזר אל מדף ה"ספריה".
אפשר להזמין ספרים, אם הקובץ/ספר בשימוש - ניתן להמתין בתור הווירטואלי. חלפו הימים בהם ביקשתם מהספרנית החביבה "לשמור" עבורכם את החדש של מאיר שלו במדף הסודי שלה. האפליקציה תשמור לנו את הספר המבוקש שהוא בעצם קובץ מחשב על מדף אי שם בענן הבלתי מוחשי, שממטיר על כולנו את חוויית קריאת הספרים במימד עכשווי.
התחושה של הצטרפות לחוויה. המעבר למרחב פרטי אליו אנחנו מוזמנים, שם בדמיוננו נוצרת מציאות חדשה עמוסת רגשות, תעלומות, אהבות ועלילות מעצימות. עולמות אחרים. הכיף המוכר בו בסופו של "הספר" - אתה מצטער. חבל שהעלילה שסחפה אותך בימים האחרונים הסתיימה כל כך מהר וחוויית הקריאה נגמרה. ריגוש פרטי, עד לעונג הבא.
אהה, כן. עוד פרט קטן.
זה הכול חינמי...
תעתועי הדמיון בציור המצורף הם של רוברט גונסאלבס עם כל הזכויות.
