דילוג לתוכן הראשי

סוף עונה




 היה לנו מזל גדול. נולדנו בזמן הנכון, חיינו בזמנים הנכונים, ועכשיו נגמר חלון הזדמנויות הזה ולא ברור עד מתי נהיה פה בכדי לראות עד כמה הצאצאים שלנו ממש נמצאים בזמן הלא נכון במקום הלא נכון.

רגע אחרי השמד באירופה, קצת אחרי מלחמתנו הראשונה כעם – החלה באמת לקום פה מדינה. אחלה מדינה. עם צבא, מדע, תפוזי זהב, שפים יצירתיים  ויצרני ביטים חכמים שהופצו ממכון ויצמן והטכניון לקצוות תבל. גדל פה עם מתוחכם, שיכול היה לגויים, לערבים, לעצמנו – והיינו ל"אור לגויים" ממרתפי בנק ישראל ועד לתעשיות הכי חכמות ורווחיות.

 משנה לשנה גדלה הכיפה האלוהית על ראש חלק מאיתנו, עם אמונה המתחזקת בחבר הדמיוני הכי הזוי שהומצא, ומפעם לפעם הוגדרו לנו כללים נוספים שנעמוד בסטנדרטי החיים בעם המיוחד שלנו על פי ה', ושהכול נעשה בדברו.

המעשייה שסופרה מסביב למדורה אלפי שנים על תולדותינו, התפתחה לסדרה מצליחה עם הרבה עונות. מנויים יהודים קיבלו את המנוי בחינם. עאלק. בחיבור הראשוני לקחו להם ללא הרדמה את העורלה, משהו שאולי קשור לסיב האופטי ביננו למקום, שאברהם אבינו התקשה לחבר בקליק. בהמשך, מעונה מעונה, תוך מרחצי דמים כמו שמקובל בסדרה "משחקי הכס" בסוף כל עונה.

 הסדרה "הנצרות" שהחלה לרוץ כמה מאות שנים אחריה, וסחפה את רוב קהל הצופים – למעט, אותה קבוצה של חובבי קאלט "היהדות" אשר בתלבושות המגוחכות, עם זקנים לבנים ארוכים וכרס ענקית שטפחה עם השנים והפכה לסמל יהודי – כתוצאה מעודף מנות חמין שנהגו הצופים לאכול בעת הצפית בפרקים החדשים של הסדרה מדי שבת בצהרים. את הסדרה "היהודים" החליטו המתחרים מרומא להפסיק אחרי אלפיים עונות, ופיזרו את כל השחקנים בין האולפנים השונים מהודו ועד מנצ'סטר יונייטד. 

אותם יהודים שבגלל פיזורם הגלובלי לא ממש עקבו אחרי הסידרה השלישית שהחלה לעלות ולהתבסס בצמרת הרייטינג, "האיסלם". סידרת פיילוט עבור מעט שוכני אוהלים במדבריות ללא חיבור יציב לאינטרנט שבינתיים היו מנותקי קשר ללא נרטיב שיצדיק באמת הפקה נפרדת עבורם.

לפני 75 שנה הגענו לאיזון של שלושת הסדרות. הנוצרים ריחמו, היהודים אספו את השרידים והערבים לא הבינו מאיפה זה נופל עליה. למשך תקופה מאוד קצרה קמה לה 'הממלכה הציונית הראשונה', העונה האחרונה המוצלחת של "היהודים".

לא ברור אם הייתה זאת בעיה עם התסריטאים, או ה-AI שהשתלט על הנרטיב, תפנית בעלילה או בעיה עם השחקן הראשי של העונות האחרונות ובני משפחתו. משהו נתקע. גם הקמפיין של "ביחד ננצח" לא באמת ניצח.  מנויי הסדרה "היהודים" מקבלים מדי יום הודעות מעציבות על הפסקת מנוי, ניתוק קשר וגם הצעה לעבור לסדרות מקבילות, אלימות יותר ומוסריות פחות.

חבל. היה פה נחמד עד עכשיו. בני דורי שנולדו בדיוק בטיימינג הנכון על העולם – יכולים רק להצטער כי הכול נגמר, וגם בסדרות הכי טובות, מגיע פרק הסיום. THE END.


תגובות

אודי מנור אמר/ה…
איך אמר הרט"ב (רבנו טל ברודי)? אנחנו על המפה ונשארים על המפה. או בעברית בת ימינו: אמישראלחי. אבל יפה כתבת... שכחת אבל שניים שלושה תסריטים נוספים שנכתבו במקביל, מה שהופך את הסיפור גם למעניין יותר (ואת מי זה מעניין שזה מעניין יותר) וגם לבעל אפשרויות רבות יותר (וזה בהחלט מעניין ריבוי אפשרויות כי ולו סטטיסטית הן כוללות גם אפשרויות חיוביות): התסריט של המזרח הרחוק (בכיכובן של הודו וסין ובכיכוב משנה של יפנים קוריאנים ועוד, אפיל מלדיבים), והתסריט של העולם החדש-ישן (אמריקה על ריבוי אזוריה). התסריט השלישי הוא כמובן האירופאי. 'נוצרי' על פי חברת ההפקה שלך, אבל כזכור נוצרים יש גם ברוסיה, גם באקוראינה, גם בפולין וגם בגרמניה, ומכאן שלצד חשיבותה של הנצרות כנצרות, החשיבות הזו איננה עומדת כשלעצמה...
או בקיצור, כל עוד נחיה, נראה.
R אמר/ה…
שאלה: האם אלה האומרים ברוך השם ואלה האומרים אללה אכבר מתכוונים לאותו אחד?

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...