יום הזיכרון 2024
ההורים של מאיר התנגדו. אבא שלו הטיל ווטו ומאיר לא הוציא בגיל 16 רישיון על אופנוע ביחד עם כל החברים בתיכון. פחדו על בן הזקונים שלהם שלא ייפול מהאופנוע...
אלק אופנוע, כולה טוסטוס עם מנוע חצי כוח סוס שבעיקר מרעיש. גם לא היו אז הרבה תאונות כמו היום. חוץ מדידי, ש"הצליח" להיכנס עם הווספה שלו בדלת שנפתחה פתע ממכונית חונה ומאז הוא משחק כדורגל עם תחבושת אלסטית ששומרת לו על העדר המיניסקוס. אבל דידי הוא חבר מיוחד ואולי הפציעה בברך הצילה אותו במלחמת יום כיפור.
מאיר כפיצוי על הווטו המשפחתי על קטנוע קיבל אוטו ספורטיבי נטול גג ומרובה סקסאפיל.
היה לו הרבה מזל והצלחה עם הבנות בתיכון. מזל שנגמר באוקטובר 71'. זה לא הציל אותו במלחמת יום כיפור. מפקד טנק שבניסיון חילוץ נפגעים, נפגע בעצמו.
גם לחברי אבי לא היה מזל. החבר הכי אחראי ששמר עלי בקורס הטייס שלא אעגל פינות וביחד למדנו בע"פ את הבד"ח של הפוגה גם בחופשה באילת לפני שלב הראשוני בקורס.
קצת אחרי שהודחתי מהקורס הודיעו לאבי שבבדיקות רפואיות הכליות שלו לא משהו. שנינו הודחנו.
אני לקחתי את זה יותר בקלות ממנו. הלכנו ביחד לקורס קציני בקרה שלאחריו אבי התעקש והגיש ערעור על הדחתו מקורס טייס. אחרי כשנה התקבל ערעורו, החזירו אותו לקורס ובסוף הוא הצטרף לקבוצה נבחרת של קצינים בחיל האוויר שיש להם כנפי טייס וגם כנפי בקר.
וואלה. הגשים חלום.
ערב אחד ישבתי כבקר טיסה ביב"א, מחכה לשמוע את חברי אבי על הקשר בטיסתו לאימון במטווח בנגב.
ידעתי שהוא בכוננות הזנקה להניר לחברים שלו במטווח חלוצה.
לפתע טלפון ממגדל חצרים. התרסקות אחרי המראה של מטוס סקייהוק. לא ראו נטישה. לעולם לא נדע מה קרה. תקלה טכנית, טעות אנוש או חוסר מזל.
מאיר ואבי. חברים שלי. ביום שני אבקר אותם בקריית שאול.
יעל מטפלת בקבר של אחיה אבי. היא מטפחת את הצמחייה שעל קבר חברי המושבניק מכפר מונש.
פולה וקרול האחיות מטפלות בקבר של מאיר ומפזרות עליו בכל יום זיכרון סוכריות M&M צבעוניות.
פעמיים בשנה אני "רק" שופך מעט ויסקי על הקברים. אולי בגלל זה הצמחים על הקבר שמחים כשאני מגיע. Happy Hour עבורם. בשבילי רגעי עצב וגעגוע לחברות נעורים והבנה שבמותם אפשרו לכולנו להגיע עד הלום ולבקש שיהיה לנו גם עתיד. בזכותם.
תודה למאיר ואבי.
ההורים נפטרו. האחיות השכולות כבר לא צעירות.
זכרכם חברים יישאר אצלי לנצח.
תגובה 1:
מרגש
הוסף רשומת תגובה