החכיין המטרוסקסואלי התל אביבי המצוי

 

לפחות חצי מהחברים שלי היו מוכנים להתחלף איתי. כל השאר פשוט לא מבינים איזה אוצר מצאתי. גם אני. לפעמים.

אחרי משפט שכזה – אני יכול לכתוב כל דבר...

אילו היה לי שקל על כל דקה שחיכיתי  במבואה, צרור המפתחות ביד, בקבוק יין או סתם שקית זבל שצריך לזרוק בדרך לאוטו, מחכה שתצטרף ונצא כבר לאן שנצא, רק שנצא כבר - ווארן באפט היה דלפון לידי. הייתי קונה לעצמי אופנוע הונדה אוטומטי חדש ונשאר עם עודף.

טוב, אולי לא הונדה ולא באפט, אבל הבנתם את הרעיון. אני חכיין מנוסה. מחכה ומחכה. שיגמר כבר רעש מייבש השיער, שיכבה כבר האור מכיוון שידת האיפור, שאשמע כבר את קול צעדיך מטופפת על עקבים אכזריים, שרק לא תמעדי בדרך אל המעלית אשר מחכה לנו מזמן, עוצרת את התנועה ברב הקומות שלנו, מחכה לכבודה, שתגיע כבר. נו...

כשתופיעי, בהופעה מדהימה של כל מה שבחרת, זה באמת לא משנה כי את נראית מדהים בכל בחירה, אבוי אם לא אתפעל ואחמיא מיד – כי תמיד יש אפשרות לחזור וללבוש את השמלה ההיא, ולהחליף את כל התצורה הנוכחית למשהו יותר מחמיא.  סיפור של עשרים דקות מיותרות עבורי וחיוניות למי שלא מוכנה לוותר. "אתה לא רואה? חולצת אפרסק לא ממש מתאימה למכנס כחול כהה. לפחות לא כמו גופיית משי בצבע פנינה" . נו, באמת. איך לא ראיתי...

אלוהים, תעשה כבר נס בבקשה. הפסקת חשמל או רעידת אדמה שתבלע אותי כאן ועכשיו עד שיוחלט מה עדיף. אפרסק או פנינה.

ב-DNA הדפוק שלי, יש גן רולקס. הגן האחראי על הגעה בזמן לאירועים. אני האדם היחיד בתל אביב שמתייחס ברצינות לשעת ההזמנה. כלומר, אם כתבו לי במסרון כי נפגשים בתשע אצל שרון – אני מבין כי באמת נפגשים אצלה בתשע. כלומר, לא ממש בתשע. כנראה זה יהיה תשע וכמה דקות. הרי זה לא קונצרט או הצגת תיאטרון. 'תשע' זאת הכרזה – יותר הזמנה של המארחים: תגיעו בבקשה. אם אפשר לפני חצות בשעה שנוכל לשבת ולקשקש קצת לפני שנאכל/נשתה/קפה ומאפה, רק תגיעו בשעה סבירה.

בשום מקום בהזמנה לא כתוב כי ברבע לתשע תתחילי להתאים את הקוסטום שלך לאירוע שיתרחש במרחק 30 דקות נסיעה מהבית,  בו אנו מתעצבנים עכשיו בהמתנה שכבודה תועיל לצאת לדרך. מה? בדקת אתמול בווייז ומצאת שהנסיעה לוקחת לשם רק 20 דקות? ומה עם עשר דקות להגיע מהדירה שלנו לחניון אצלנו ועוד עשר דקות עד שאני מוצא חניה ברחוב של המארחים? ובאמת בדקת את זמן הנסיעה עכשיו או אתמול לפנות בוקר כשהכבישים פנויים לגמרי? אז להודיע להם שאנו מתעכבים?

מאמי, את יודעת מה? את צודקת. זה לא קונצרט. (לא שלקונצרטים אנחנו מגיעים בזמן...) אני באמת רגוע. מחכה לך בסלון. מציע שתבחרי עבורך בגד נוח לנהיגה. תנהגי את. למה? כי כבר שתיתי שתי כוסות ויסקי, להיות קול ורגוע. אני הרי לא הולך לנגן בקונצרט עכשיו.

הערה לסיכום - נסענו. הגענו כשהגענו. לא היינו האחרונים להגיע. כנראה שחוץ מאפרסק או פנינה היו עוד למגיעים אחרינו עוד כמה החלטות דרמטיות טרם המראה...

מסקנה - וויסקי עוזר להגיע בזמן ובחיוך.