מיני. נוכח כל הצפיפות התחבורתית בין גדרה לחדרה בימים כתיקונם, החלטנו כי הפתרון יהיה מיני. משהו קטן, זריז, לא תופס הרבה מקום בחיים, פונקציונלי. נכנסים, יוצאים, גומרים והולכים הלאה, ליעד הבא.
אם עד לאחרונה נדרשתי להחזיק מכונית גדולה יחסית שמתאימה לנסיעות ארוכות עם ארבע אנשים וציודם האישי, הנסיבות השתנו. אני מדבר על מכוניות. לא על מין, למי שלא הבין אותי בגלל הפתיחה המבלבלת. בגיל השלישי, מה זה בכלל גיל שלישי, הצרכים משתנים. כבר לא עולים למשמרת של יממה אי שם במרחק מאתיים ק"מ מהבית. כבר לא עולים עם חברים למשמרת ברכב אחד שצריך לסחוב את כולם פלוס הגיטרה של מני שאוהב להתאמן בשעות המנוחה שלו להגיע לצליל המושלם שרק הוא שומע, כי בתחנות הרדיו משום מה לא משמיעים את ההקלטות המדהימות שלו. עוד שינוי פנסיוני. שינוי רכב.
שנה של סגרים ובידוד עזרו לנו להבין שאנחנו לא ממש צריכים שתי מכוניות. מכונית אחת באמת מספיקה. לאן כבר נשאר לטייל כשהתור לחדר בצימר בגליל הוא חודשיים בהמתנה, במחיר של סוויטה בלונדון?
מצאתי בית חם לאוטו השחור ששירת אותי בנאמנות חמש שנים אחרי כשבוע חניה ביד2. פגשתי בחור צעיר שיקרע לו את המנוע ויבחן את ביצועיו מעבר למהירות 100 קמ"ש, המהירות המרבית אליה הגעתי בשנותינו המשותפות. מבחינת הרכב - סוף סוף נגמרה תקופת ההרצה ...
זהו. לכמה ימים הייתי נטול רכב. תלוי בחסדים. בזמינות הרכב בין נסיעות בעלת הבית לבילוי נסיכת הבית, שותפה צעירה רבת זכויות וחברים מחוץ לגוש דן. האמת – כיף. חזרה לימי הדו-גלגלי. נסיעות קצרות טווח וזמן. חניה זמינה. מצפון נקי – אני לא תורם לפקקי התנועה וזיהום האוויר. ממש צדיק מאושר.
ואז החלו בעיות קטנות שהורסות זוגיות ואבהות. איך אפשר לצאת לבילוי זוגי בעיר, בשיער חלק ובגדי מעצבת עם קסדה הורסת כל עיצוב שיער ומעיל אופנוענית המחרב כל בגד של "קו מיל פו" מגוהץ ולבנבן? איך אפשר להישיר מבט לקצינה צעירה בחופשת סופ"ש ולהגיד לה שאין לך רכב פנוי להשאיל לה למפגש עם החבר'ה שלה בחוף מכמורת? כמה סלי קניות בסופרמרקט ניתן להכניס בתא מטען של קטנוע? מה אכפת לי באמת מהחור באוזון וכמה CO משהו באמת פולט האוטו הקטן החסר לי בחניה כרגע?
מי מכם שלא ראה את מבחר המכוניות הזעירות המשווקות כרגע עם מיטב תכונות הבטיחות, מזגן מדהים, המון כריות מגן ואפילו ארבע מושבים לכאורה לארבעה מבוגרים – לא ראה נס טכנולוגי תעבורתי. מאסק – נראה אותך עושה מכונית זעירה חשמלית. החיסרון הכי גדול במכוניות הקטנות הוא שתא המטען שלהן הוא בגודל שקית לקילו עגבניות בערך. ועכשיו – לך תחליט מה אתה עושה עם כל האביזרים שצברת בתא המטען הרגיל שלך באוטו הקודם?
למשל, זוג כבלים להתנעה, צריך? בוסטר לחירום לטעינת המצבר, צריך? אפילו לסחבת עור לניקוי הרכב או בקבוק מים קטן אין מקום בתא המטען של הרכב הקטן. כלומר – יש דברים שאתה באמת כבר לא צריך. רק מספר טלפון לחברת חילוץ, וזהו. אפילו גלגל רזרבי הוא בייגלה מצחיק שיביא אותך עד למוסך במהירות מוגבלת.
כשמוסרים לך רכב חדש מסבירים רק איפה מכניסים מים למיכל ניקוי השמשות ואיך מכיילים תחנות ברדיו המשוכלל. כל השאר -זה עניין של מכונאי רכב מוסמך אותו תראה בעוד שנה או 15 אלף ק"מ אותם אעבור אולי כשנגור בבית הורים במטולה.
פשרה. יצרן המכוניות הנרי פורד בזמנו תכנן כי הרכב יביא אותנו בשלום מנכד אחד לשני. לא דובר על חוויית נהיגה. אז חוזרים למקורות. רק בלי ההגדרה עם השינוע מהנכדים, כי נכד אחד שלנו גר ברמת אביב והשני במיאמי...
חייבים לוותר על חלומות הפרארי ולהתכנס למשהו פרקטי, טורבו זאת באמת מילה גסה למי שעד היום לא חצה את מהירות 120 קמ"ש, החברים של רכב הסמרט, לפחות בסדר הגודל, בהחלט יספיקו לצרכים שלי, שהם זוג מחויך בדרך לפתיחת גלריה אי שם בנמל יפו למשל... לא משפחתית , לא סופר מיני, רק מיני. מי היה מאמין שבשלב מסוים בחיינו הכי קרוב למין יהיה רכב מיני...
תגובות