ימים לא נוראים בכלל

22 שקל. זה מה ששילמתי בעבור פחית בירה צוננת על חוף הים בהרצליה. הים היה חלק לגמרי. מים צלולים עד כדי צפיה בדגיגונים המרחפים בין האגודלים. כסאות חוף ושמשיות זמינים ובמחיר מצחיק. המציל שקוע במנוחת צהרים. מספר תיירים דוברי צרפתית וקומץ גמלאים המומי סעודות חג והמולת נכדים.
כשהרוב טס לחו"ל בחודש החגים, כשנתב"ג שוב צפוף וכולנו מחפשים קיצור תורים-לא לאולטרה סאונד אלא ל"ארזת לבד?" - אין כמו חופשה שפויה.
ליד הבית.
אתם בטוח יודעים יותר טוב ממני כמה עולה כוס בירה על חוף הים של מיקונוס, כמה משלמים על זוג כורסאות שיזוף עם שמשיה לזורבה היווני ברודוס (מינימום מאה אירו ליום) , וכמה משאירים כדמי חניה במגרש הצפוף לחוף הים הנחשב בצד השני של האי, הרחק מכל התיירים, כמונו.
מאות אירו תוציאו על "הוצאות קטנות" ומעצבנות לאורך היום בחופשת הבטן גב, זאת אחרי שדחו לכם את הטיסה ביציאה והקדימו לכם את החזרה לשש בבוקר המראה מהאי הקסום. מצטערים - אילוצים טכניים.
אילת יקרה רצח. על צימר בגליל משלמים כמו על סוויטה ב-WA שבמנהטן. ארוחה במסעדה מומלצת בעיר המתפוררת שלנו עולה לפחות 600 שח לסועד, טיסה לאתונה עולה עכשיו פי שלושה מטיסה בעוד חודש, ויש לי עוד רשימה ארוכה של סיבות - למה להישאר בבית. ולא רק כי אני אוהב להיות בבית החדש שלנו...
הדשא של השכן ירוק יותר, חופי כרתים צלולים יותר, האוזו בלרנקה טעים יותר - אבל אין כמו חופשה במרחק רבע שעה מהבית, כולל איתור חניה ותשלום ב"פנגו" ציוני הרצליאני, ולא לחניון אירופאי למשל בנפולי, השודד אותך בקצב של 4 אירו לשעה. והיו הרבה שעות.
קפצנו לחופשה קצרה בהרצליה.
שמש, לגונה, כמה פרקים בספר, בירה והביתה.
מה צריך יותר מזה?

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה . ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...