ימים לא נוראים בכלל

 
22 שקל. זה מה ששילמתי בעבור פחית בירה צוננת על חוף הים בהרצליה. הים היה חלק לגמרי. מים צלולים עד כדי צפיה בדגיגונים המרחפים בין האגודלים. כסאות חוף ושמשיות זמינים ובמחיר מצחיק. המציל שקוע במנוחת צהרים. מספר תיירים דוברי צרפתית וקומץ גמלאים המומי סעודות חג והמולת נכדים.
כשהרוב טס לחו"ל בחודש החגים, כשנתב"ג שוב צפוף וכולנו מחפשים קיצור תורים-לא לאולטרה סאונד אלא ל"ארזת לבד?" - אין כמו חופשה שפויה.
ליד הבית.
אתם בטוח יודעים יותר טוב ממני כמה עולה כוס בירה על חוף הים של מיקונוס, כמה משלמים על זוג כורסאות שיזוף עם שמשיה לזורבה היווני ברודוס (מינימום מאה אירו ליום) , וכמה משאירים כדמי חניה במגרש הצפוף לחוף הים הנחשב בצד השני של האי, הרחק מכל התיירים, כמונו.
מאות אירו תוציאו על "הוצאות קטנות" ומעצבנות לאורך היום בחופשת הבטן גב, זאת אחרי שדחו לכם את הטיסה ביציאה והקדימו לכם את החזרה לשש בבוקר המראה מהאי הקסום. מצטערים - אילוצים טכניים.
אילת יקרה רצח. על צימר בגליל משלמים כמו על סוויטה ב-WA שבמנהטן. ארוחה במסעדה מומלצת בעיר המתפוררת שלנו עולה לפחות 600 שח לסועד, טיסה לאתונה עולה עכשיו פי שלושה מטיסה בעוד חודש, ויש לי עוד רשימה ארוכה של סיבות - למה להישאר בבית. ולא רק כי אני אוהב להיות בבית החדש שלנו...
הדשא של השכן ירוק יותר, חופי כרתים צלולים יותר, האוזו בלרנקה טעים יותר - אבל אין כמו חופשה במרחק רבע שעה מהבית, כולל איתור חניה ותשלום ב"פנגו" ציוני הרצליאני, ולא לחניון אירופאי למשל בנפולי, השודד אותך בקצב של 4 אירו לשעה. והיו הרבה שעות.
קפצנו לחופשה קצרה בהרצליה.
שמש, לגונה, כמה פרקים בספר, בירה והביתה.
מה צריך יותר מזה?