הפרד ומשול

זהו. החלטנו בבית שצריך להפריד. כלומר, מה זה החלטנו ? היא החליטה ואני עושה את ההפרדה. מה שעד עכשיו היה ביחד, מעכשיו זה יהיה לחוד. מה שתמיד חשבתי שילך ביחד עד הסוף, בדרך כל פגי תוקף, השתנה. זהו. מעכשיו צריך להפריד. 

למיין ולהפריד.

את האשפה כמובן,

אלא מה חשבתם?

אם עד היום הייתי אורז את כל מה שמיותר בבית, פחיות, זבל אורגני, אריזות פלסטיות ומכלי חלב קרטוניים , כולם נדחסים לשקית פלסטיק גדולה ולפח המרכזי – זהו. היא כבר לא מוכנה לשמוע תירוצים. ההוכחות המצולמות כי משאיות הזבל מערבבות את כל סוגי המֵיכלים המופרדים לעיסת זבל אחת גדולה כבר לא תופסים. מהעירייה נשבעו לה בטלפון שזה היה אירוע חד פעמי והקבלן הוחלף. דדי, החתול הג'ינג'י מהפרסומות עשה את העבודה, ומעכשיו אנחנו מפרידים.

כאשר עברנו לדירה החדשה לא הבנתי למה יש לנו כל כך הרבה ארונות במטבח. מסתבר כי בדירתנו החדשה שדרגנו בענק. במקום פח זבל מסורתי מתחת לכיור כפי שהיה מקובל עוד מימי אבותינו באחוזת בית, כל פריטי הזבל מופרדים אצלנו לארונות שרות שונים. המון ארונות, להרבה פחים. כן, מתחת לכיור חוגגים היום טוחן האשפה עם מחמם מים מהיר בצוותא עם פילטר למים הקרים ונשאר מקום רק לכמה טבליות למדיח הכלים. פח זבל רגיל – יוק!

במקום זה יש לנו את פח הזבל למוצקים. קרטונים קטנים דחוסים, פחיות שימורים ריקות ופסולת לא אורגנית אחרת מרוכזים במקום אחד. בארון שני יש לנו את ערימת העיתונים השבועית עם כמה אריזות קרטון גדולות, אתו תפקידי לשטח הקרטונים מבלי להיפצע מהסכין חיתוך היפני בזמן שיסוע תיבות השי המגיעות לביתנו באדיבות מסעדות השכונה ושליחי וולט; בארון שלישי עומד סל פלסטיק גדול המכיל את כל בקבוקי הזכוכית אותם אנו אוספים למחזור ומתן בסתר. כלומר, מניחים אותם לטובת קשישה חביבה וחייכנית שלא מקבצת נדבות, מעמד בינוני נמוך עדיין עם הרבה כבוד; אישה אשר שמחה לקבל מאיתנו ליד הסופרמרקט את הבקבוקים, אותם היא כמובן ממירה למספר שקלים, מבלי לפשוט יד.

כן, בשם היעילות ומעצבת הפנים שחשבה על הכול לבד מהפח. במרכז מטבחנו, במקום של כבוד, מאחר וכל ארונות המטבח מלאים, ניצב לו עכשיו פח אשפה קלאסי אליו נדחסים כל הפרטים שלא התקבלו לערימות הממוינות.

מפרידים ושומרים על כדור הארץ ושלום הבית. אם יש משהו עליו אני גאה בדור הצעיר שלנו היא המודעות הרבה שלו לגבי הזיהום הסביבתי. אצלנו בבית גדלה מועמדת ישראלית לפרס נובל בנושא. ממשיכת דרכה של גרטה טונברג השוודית, פעילה סביבתית ציונית שנמנעת משימוש בחד פעמי, צורכת מינימום ביגוד וגם את שהיא מאכסנת בארונות הבגדים שלה, זה מיד-שניה או בגד שהחליפה עם חברה. את פחי הזבל שלנו היא לא ממש מתעקשת להוריד בעצמה לחדר הזבל הכללי, אבל היא לא תעבור בשתיקה אם תראה אותי מחליק קופסת שימורים ריקה לפח הזבל האורגני הכללי.

קטע פינוי הזבל מהדירה בבית משותף הפך להיות מורכב משנה לשנה. פעם היינו לוקחים שקית ובדרך לאוטו מעיפים אותה לפח. בבתים מתקדמים כבר מותקן פיר להטלת השקית והוויכוחים המשפחתיים לגבי תורנות פינוי הזבל שכחו. עכשיו, כשהמיון בראש סדר היום המשפחתי – כבר אי אפשר להטיל הכול בפיר אחד. הניירת לחוד במיכל הכחול, הבקבוקים למחזור/תרומה בסופרמרקט השכונתי, הקרטונים לארגז בקרן הרחוב, האריזות למיכל הכתום, השקית לפחי הזבל; לא מסובך, נכון?

דור המילניום עובדים מהבית, במיון זבל בעיקר. שויין.

כדור הארץ, והמשרד לאיכות הסביבה מודים לנו.

עכשיו רק צריך לחשוב על פתרון נגד הצפת ערי החוף בעוד מספר שנים בגלל הפשרת הקרחונים.

מזל שאנחנו בקומה שמינית...