מאתיים וארבעים שקל לשעה

זהו. הגעתי לנקודת האל-חזור. עם זה שענבים עולים ארבעים שקלים אני חי בשלום. פשוט לא אוכל ענבים. עם כרטיס אוטובוס במחיר שמונה שקלים קל לי לחיות. יש לי פטור. אבל כשנכנסתי הבוקר לתחנת דלק ברמת אביב לנקות את המכונית הקטנה שלי ונדרשתי לשלם 120 שח לפני טיפ - הרגשתי שקשה לי. המחיר. 

אגב, מדובר ברכב קטנטן, ולא בג׳יפ או SUV. טרוף של מחיר. 

מילמלתי משהו הקשור לחוסר השפיות של המחיר, ונסעתי הביתה ברכב לא נקי. אפשר לחשוב כי האוטו נשטף בשמפניה איכותית והמפעיל בוגר תואר שלישי בתפעול מכונות שטיפה אוטומטיות. אותן מכונות שעובדות באותו מתקן שנים רבות, רק שהמחיר נסק. שירות בסיסי שעד לפני כמה שנים שילמנו עליו פחות מחמישים שקלים, הפך לטיפול מותרות לא בר השגה. לפחות עבורי. 

מצד שני ירד לי האסימון. הבוקר הבנתי. ערך השעה שלי - לפחות 240 ש״ח. נטו. לא פחות. ממש קטן עלי לקחת דלי עם ספוג ומטלית ניגוב, לרדת ולהבריק את שתי המכוניות שלנו תוך פחות משעה. המים על חשבון השכנים. שואב האבק האלחוטי שלנו רק ישמח אם אוציא אותו מהארון לחניון. הסבון ונוזל הברקת החלונות נמצאים אי שם בבית, וזמן הרי יש לנו בשפע. 240 שח לשעה. טיפ אין סיכוי שאקבל. 

המים התיקרו, הארנונה לעסקים עלתה, רמת אביב זה המקום הכי יקר בתל אביב, בטוח שאשמע הרבה נימוקים למחיר הגבוה. בטוח שלבעלי העסק יש תימחור הגיוני ומבצעים מפתים להוזלת השטיפה. הציעו לי מנוי ל-11 נקיונות רכב ב-999 שח. 



דורון חברי שגר בכפר סבא מספר כי בטירה, ישוב סמוך המבוסס על עבודה ערבית, המחיר הוא 70 שח וניקיון רכב מעולה. 

הצ׳ט gpt טוען שהמחיר בתל אביב הוא 80-140 שח לשטיפה חד פעמית. יש מכונים המציעים מנוי חודשי לכמות לא מוגבלת של שטיפות במחיר 99 שח. אבל הם מחוץ לעיר. ממני דרשו ברמת אביב לאירוע חד פעמי 120 שח. בלי שמפניה. 

אז אם אתם פוגשים אותי נוהג ברכב מוכתם קלות - זאת אינה הזנחה אלא מלחמה ביוקר המחיה. צריך לעצור את הטרוף הזה. 

ואולי זה בכלל לא רק על שטיפה. אולי זה על התחושה שיש רגעים שבהם העיר בודקת אותנו. כמה עוד נסכים לשלם על מה שפעם היה פשוט. אנחנו אוהבים להגיד שתל אביב היא עיר עם איכות חיים, אבל לפעמים האיכות הזו מגיעה בתג מחיר שמרגיש כמו שער כניסה. מי בפנים ומי בחוץ. בסוף החוויה אתה מגלה שהים, המדרכה והרוח אף פעם לא ביקשו מאיתנו כרטיס.