למרות ריח המנגלים, היעדר השילוט המואר והמחסור בכיסאות, המופע המעולה של לי בירן ולורן פלד מציע ביצועים צעירים עכשוויים לכל השירים שההורים שלהם (ואני) נהגו לשמוע
כשכל
המדינה חוגגת, כל צד עם הנימוקים שלו: יוצאים מהדיכאון, יוצאים מהתסכול, בין
הזמנים, בין הצווים, חייבים אחרת נשתגע, אפשר להבין את הבלבול שלי. בין הופעות של
שלמה ארצי, הכבש ה-16, מזרחי בהיכל, ישראלי באצטדיון, פסנתרים בקיסריה, איחודים
והחייאות, יומולדת 75 לריקי, ואפילו ערב התרמה לחולה כספי.
כל מופע
והסיפור שלו. בעד ונגד להמשיך לנגן או לבכות.
תל
אביב חוגגת עם אמניה. אין להקות זרות, אין קונצרטים בפארק, אבל לנו יש את לי בירן
ולורן פלד. ארבע פעמים הצליחו למלא את אמפי תל אביב שבגני יהושוע; מופע החורף
הראשון שלהם בהיכל התרבות גם הוא מכור חודשים מראש.
בירן
ופלד, חברים טובים שאוהבים מוזיקה, נפגשו בצבא כמעבדים מוזיקליים, ומאז בירן חיכה
לשובו של פלד מניו יורק סיטי. עד עכשיו. לורן על הפסנתר, מפוחית פה וגם קסילופון בשיר הסיום,
לי על הגיטרה והקחון ובתגבור
של נגן בס מוכשר שמוסיף הרבה עומק לביצוע.
שניהם
שרים כמאה דקות של שירי שנות השישים והשבעים באנגלית. רולינג סטונס, בילי ג'ואל,
אלטון ג'ון ואלביס פרסלי, הביטלס וכל מה שההורים שלהם נהגו לשמוע. שם המופע הוא ; ICONIC ערב
מחווה למצעדי הפזמונים אחרי חמישים שנה ויותר, בביצוע צעיר ועכשווי.
הקהל
הצעיר מכיר את כל השירים, מצטרף לזמרים בכיף ובחלקים נכבדים מהמופע גם עומד ורוקד.
חוץ ממני. שלא מצאתי אף כיסא פנוי, כי לא לקחתי בחשבון שההפקה תכניס יותר קהל ממספר
הכיסאות באמפי. לא צריך פה ועדת חקירה. פשוט לא נותר מקום ישיבה לעוד רבים כמוני.
ולא, לא קיבלתי הזמנה . שילמנו מחיר מלא. אבל למרות הכעס הראשוני, כשלי ולורן
התחילו לשיר, זרמנו עם האווירה.
ואם
כבר מקטרים: עבורי זו הפעם הראשונה באמפי תל אביב. בחשיכה, בין גיבורי הישיבות
המבלים על מדשאות הגן עם הדור הבא, לא ראינו כל שילוט מואר המכוון לאמפי. חור שחור
שאינו מסומן, שהגענו אליו רק במקרה.
המופע
היה פיצוי על כל התלונות שלי - על ריח המנגל הכשר שאפף את הפארק, על מופע העמידה ותחושת ההליכה לאיבוד בשבילי הגן
בדרך לאמפי.
לסיכום,
ממליץ לשריין כרטיסים למופע החורף בהיכל התרבות. חומר חדש, מקומות מסומנים, ולדעתי,
לא יהיה צורך בשילוט מיוחד בכדי להגיע אל היעד.
תגובות