שחף בשמי פארק המסילה

מסעדת "השחף" בתל אביב היא תופעה מקומית, בעלת שני צדדים שונים לחלוטין. צד א' שלה פונה למתחם המהודר והמתחדש, מעוטר בקיר פסיפס מרשים המושך את העין, וחזיתו ממוקמת באופן אסטרטגי אל פארק המסילה בפינת רחוב הרצל. בחזית זו פועל בר מעוצב ומושקע, אינטימי, שיכול להכיל בנוחות כעשרה שתיינים. כאן הבליינים, בעיקר צעירים מהשכונה, שותים משקאות איכותיים על רקע פס קול נוסטלגי של שנות השמונים מהמאה הקודמת. זהו הפן המצוחצח והטרנדי של תל אביב החדשה.

אולם, החזית האחורית היא הסיפור המעניין באמת, והיא זו שמושכת אליה קהל נאמן ומגוון יותר. זוהי מסעדת דגים ופירות ים בטעם אמיתי, מחוספס, של יפו הישנה והטובה. הסועדים יושבים על אספלט סימטת בית הבד, רחוב צדדי הנחסם לתנועת רכבים מדי יום בשש בערב. הרגע הזה הופך את הסימטה למרחב שלם של אוכל רחוב איכותי, טעים, בסיסי, לא מתוחכם, וחשוב מכל, לא יקר. השרות נהדר, יעיל ומחויך, והקינוחים מחזירים אותך אחורה בזמן: קרם בוואריה בנוסח המיתולוגי של ה"מי ומי", מוס שוקולד עם רסיסי מלח לאיזון מדויק, וקציפת לימון קלילה. אלו קינוחים שזכורים לי היטב כמאכלים שנהגתי ללקק בהנאה כחייל במסעדות  תל אביב הקטנה. השולחנות הם שולחנות מתכת פשוטים, עם כיסאות מתקפלים, הכי בייסיק שיש. מפות? הצחקת את המעצב, שנחסך כאן לטובת אותנטיות כנה.

דגים טריים, מוזיקה יפואית ותקציב נוח

התפריט מתמקד במהות, לא בגינונים מיותרים. בירה, יין, סלטים ודגה מטוגנת, ככל שתחפצו. זה לא מטבח עילי. לא מדובר בנתחי טונה שהוטסו במיוחד עבורך מקיוטו במחלקת עסקים, ואין כאן מרק סנפיר כחול של כריש ירוק. לברק, פורל ובר ים טריים הם הכוכבים הבלתי מעורערים בתפריט הדגים, כי זה מה שהתל אביבים והמקומיים אוהבים, ובעיקר נהנים לאכול כשהם יושבים באוויר הפתוח.

פס הקול במסעדה האחורית משלים את האווירה הים תיכונית. הוא שונה לחלוטין מהמוזיקה בבר שבחזית. מנגינות ושירים של יפו, קולות ישנים של אריאנה ואריס סאן, מוזיקה מזרחית שמחה, בטעם של צ'ייסר טקילה עם פלח לימון קר. גולת הכותרת היא התמחור. התפריט מאפשר גם לצעירים דלי תקציב להתפנק בערב שלם עם חברים, בחוץ, בלי לשבור קופת חיסכון. מנת צ'יפס נדיבה עם מיונז ובקבוק יין לבן קר הנעימו לארבעת השכנים שלנו שישבו לידנו את הערב בכיף אמיתי. מנת דג שלם בסיסית עולה 108 ש"ח, ופלטת סלטים רגילים תעלה לארבעה כמאה ש"ח. זוהי קרן אור אמיתית במחירי האימה השוררים בעולם המסעדנות במתחמי נחלת בנימין בואכה הרצל. אנחנו עצמנו חלקנו בין ארבעתנו דג בר ים במשקל קילו, במחיר 380 ש"ח, שהוגש עם תפוחי אדמה צלויים בתנור עם ירקות, ומאוד נהנינו מכל ביס.

בסמטת בית הבד, יושבים בקיץ סועדים של "השחף". לצידה פועלת גם מסעדת פסטה איטלקית בעבודת יד,  ועוד שלושה ברים פעילים. זהו ניצול מיטבי של שטח מסחרי, סמטה אורבנית שהולכת לישון אחרי הצהריים, ומשאירה את הבמה לצעירים השמחים והרעבים של תל אביב. אגב, ל"שחף", בניגוד למסעדות אחרות בעיר, אין אישור לבניית "סגירת חורף". כנראה בערבי החורף הקרים המתקרבים, החגיגה המופלאה בסמטה תיפסק עד לאביב.