דילוג לתוכן הראשי

שעת חוכמה

יש לי חולשה לגאדז'טים. כמו פתי אני בדרך כלל מראשוני רוכשי הציוד החכם, ואוכל בחריקת שיניים את כל מחלות הילדות של המצאות המאה. עוד בימים הראשונים של השעון החכם, שמדבר בסתר עם הטלפון החכם, וברגע המתאים מחליט לתזכר אותי כי הפגישה איתך מתקיימת בעוד חצי שעה, ובנון שלנטיות אני מאשר לשעון, משתיק את לוח השנה שקופץ על מסך הטלפון, מקליק על מסך המחשב על התזכורת, ושוקע בחזרה לעיסוקי במעמקי מחסני עלי אקספרס, עד שלפתע מתקבל צלצול טלפון עצבני ממך בשאלה - למה אני עוד לא הגעתי לפגישה?
בשביל מה קונים שעון חכם, אם לא לניהול אישי מיטבי? שימדוד את הדופק, יינטר פרפור חדרים, יצלצל לאשתי כשתזוהה נפילה דרמטית שלי במהלך יומי הרגוע, יתריע כששער מניית WIX יורד מתחת למחיר ההנפקה, יאותת לך כשחבר שלך נמצא בקרבת מקום, ישלם עבר הקפה שהזמנתי גם כשאני נטול ארנק או טלפון, ינחש בחדר כושר שאני באימון על האליפטיקל ויזכיר לי להזדקף מישיבה בכל שעה בכדי למנוע בצקות ברגלים... שכנעתי אותכם? בואו נדבר עכשיו לא על הצורך והנחיצות אלא על הצורה.
העיצוב של עולם השעונים החכמים נחלקים לשתי אסכולות. בגדול - מחד אפל, ומאידך, כל השאר. מלבן או עיגול. זאת השאלה. מהיום הראשון אני בחרתי בעיצוב המעוגל, ושאר העולם הלך עם המסך המלבני המעוגל בצורה אנטי עיצובית של אפל. מה אומר. גם על המכונית שכונתה חיפושית של פולקסוואגן אמרו שהיא מכוערת, אבל חצי עולם קנה אותה. על טעם אני לא מתווכח. ביחוד שלדברי היועצת אין לי טעם בכלל. (אולי לבד מטעם בנשים כמובן, כי בחרתי אותה)
לאחרונה, בנוסף למשבר האקלים, המלחמה באוקרינה וגם חוסר היכולת להקים קואליציה יציבה בישראל, קרה עוד אירוע משמעותי. פעמיים בתוך חודש ריסקתי בשגגה את מסך הטלפון הסמסונגי שלי. בוועדת החקירה הפנימית אצלי נמצא כי הגודל כן קובע. אני חייב טלפון יותר קטן. שיכנס לכיס ולכף היד.
יאדה יאדה - לא מצאתי אף טלפון אנדרואיד סביר בגודל הרצוי והתנצרתי. כלומר המרתי את דתי. רוצה לומר - אחרי כעשרים שנות אנדרואיד קניתי טלפון אפל. יעני אייפון. ומאז אני בקושי מצליח להוציא שיחה או טקסט מהטלפון. כולי תיקווה שאצליח ללמוד את רזי מערכת ההפעלה הבסיסית של טלפון אשר במקור אופיין לפעול בידי חוואי עצבני חסוך "לימודי ליבה" בעיירה במרכז ארה"ב. לפחות זאת הגדרת המשתמש הכי נמוכה שמצאתי, כי אני שתי קומות מתחת לזה, בכל הקשור לטלפוניה... בפועל - אני בטוח כי גם ניל ארמסטרונג, האסטרונאוט האמריקאי הבכיר, לא מצליח להפעיל אלא 5% מתכונות המכשירים של אפל. קל וחומר החתום מטה.
אבל מה כל זה קשור לעיצוב שעון חכם?

אווו. שביחד עם החלפת הטלפון נאלצתי להחליף גם את השעון החכם שלי העגלגל והיפה מבין סמסונג, למקבילו ממשפחת אפל. לעבור מעגול לריבוע. מיפה מאוד, להרבה פחות יפה. שויין. יופי זה לא הכול בחיים.
מאז, כמו כל חוזר בתשובה, אני אוסף חוויות מהשעון המכוער החדש שיצדיקו את המרת הדת הכפולה - טלפון ושעון אפל במקום סמסונג. זה מקביל למעבר משוקולד לווניל, ממוסקבה לוושינגטון, מפלורנטין לירוחם, מגפילטא פיש לג'חנון, מבית הכנסת למסגד ומבלונד חלק לאפרו מסולסל. הכול טוב, זה רק עניין של טעם, והפנמה שמה שבחרת - זה באמת מה שבחרת.

נחזור לשעון החכם - השעה בו אינה ממש שעת חוכמה. היא אותה שעה כמו אצל כולם, אבל נותנת לך חוויית שעון כשברקע מתחלפות תמונות הנכדות, על מסך המשנה שמורות הודעות וואטסאפ אחרונות שישנו את מהלך חייך בשעה הקרובה. ובלחיצת ציפורן אחת אתה יכול לבחור עשרות אפליקציות מדהימות ש... מצטער. כאן הגעתי לקצה הזיכרון הפנימי שלי. אני יודע שאפשר לעשות עם השעון הזה הרבה דברים, אבל איך לעזאזל אני אזכור את זה? 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...