דילוג לתוכן הראשי

קפה תמר


כשהגעתי לכיתה א' לקחה אותי אמי לביקור בדפוס של עיתון דבר. מקום רועש, צפוף, חם כסאונה ותמיד יצאת משם עם כתמי דיו על הידיים והבגדים.

הרבה לפני כניסת המחשבים לעולם הדפוס, נוצר העיתון ממטילי מתכת שהותכו לאותיות בולטות עליהם נמרח הדיו ונוצר העיתון. שורות שורות של אותיות לוהטות שיצרו מילים, קטעים, מאמרים ובסוף גם את העיתון המוגמר.

כילד, הוקסמתי תמיד מהדפס, שידע להפיק כותרות, אותיות בגדלים שונים, ובסוף גם נתן לי כשנפרדנו את השם שלי יצוק בבדיל אתו הייתי חותם את שמי על המחברות – עוד בכיתה א'. לא פלא שאחרי מספר שנים הסכימו לפרסם ב"דבר לילדים" מאמר בכורה שלי בנושא גידול דגים באקווריום.

מאז קשה לעצור אותי על המקלדת. מכונות הדפוס כבר ממוחשבות לגמרי, העריכה לא בבדיל אלא בתוכנה והתכנים – במקום לכתוב על דגים אני כותב על רגשות. לדגים כנראה אין דמעות, והמחמאה הכי גדולה שאוכל לקבל מאחד מעשרת קוראי הקבועים היא – ריגשת אותי עד דמעות.

בחזרה לביקור בעתון דבר, אי שם ברחוב שינקין, בבניין שכבר לא קיים, בסמוך לו היה "קפה תמר" שגם הוא כבר איננו. לשם הייתה לוקחת אותי אמי לשתיית שוקו בחדר מלא עשן סיגריות ומיטב הפובליציסטים של העיתון הסוציאליסטי הראשון לציון.

עברו שנים. העיתון דבר, קפה תמר וגם אמי תמי – כבר לא אתנו. רק הזיכרונות.

לאחרונה ארזנו את עצמנו ועברנו לגור במרומי מגדלי רמת אביב ג'. שכונה שהיא הכי לא האימא שלי אשר על המצבה שלה נכתב: "חיפאית, פלמ"חניקית, סופרת ועיתונאית... " לדירה שלה יש מספר יתרונות. קודם כל, זה מה שנותר. הקירות ספוגי סיפורים וזיכרונות תל אביביים של נסיכת הבוהמה בין כסית לקליפורניה. בתי הקפה כמובן. הדירה נצבעה והותאמה למאה ה-21, הנכדים שלה מרוצים שסוף סוף יש לנו דירה משלנו לארח אותם, ואני כל בוקר מחדש מחפש ומצפה לראות אותה יוצאת מאחד החדרים ומפתיעה אותי בסיפור חדש על חבריה מהוליווד.

לדירתה נוספה, באחד מגלגולי השיפוצים של ועד הבית, מרפסת שטופת אור שעדיין לא החלטנו מה עושים בה. BBQ בשבתות או שולחן לפוקר באמצע השבוע, פינת קפה או ערוגת עציצים.

ברור שכל אחד מושך לכיוון נטיית ליבו – ועד אז, פתחתי שם פינת קפה. קפה תמר. על שמה כמובן.

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...