יום חמישי, 17 ביוני 2021

הישראלים

כמקובל – אזהרת מסע. טקסט פוליטי. אישי. לא קשור לכלום. בלי ויסקי או סקסיזם, בלי בדיחות – רק שאלות. קשות. לא מומלץ למי שהוגדר בשנתיים האחרונות כימני, סמולני, קיצוני. בקיצור – עוד פוסט שבסופו לא מגיעים לשום מקום, אלא לעוד שאלות בלתי פתורות במציאות ההזויה הים תיכונית שלנו.

זהו. מתחילים. מה בדיוק עושה אותנו ישראליים? כלומר – את קבוצת התושבים פה שאני קורא להם אחים. מה הופך את היהודי שנחת בנתב"ג וקיבל תעודת זהות כחולה ביד ומענק קליטה בכיס, לישראלי. מה מבדיל בין ילד שנולד ב"בית חולים מאיר" להורים יהודים, לבין ילד שנולד ביקום מקביל, נאמר בברוקלין, גם הוא להורים יהודים, רק שהוא יתבגר שם והכי קרוב שיגיע למושג ישראליות יהיה בשבוע "תגלית".

אני בטוח שיש פה בשכונה הרבה אנשים שהחוק מגדיר אותם – ישראלים, אבל הם לא מה שאני מתכוון. לאום, מקום מגורים, DNA, ציונים, משלנו, מנגבי חומוס, משחקי מטקות, קולניים, שזופים מדי והקימו לפחות חברת הזנק אחת בעשור האחרון, או היה להם רעיון לאפליקציה שתשנה את העולם. חלקם לא עשו איתי מילואים, אחרים לא ממש יהודים, רבע מהם יותר מדי יהודים, קבוצה קטנה נמצאים כאן בנסיבות עבודה ואחרים באמת רוצים להיות ישראלים, אבל אנחנו לא ממש מסכימים לכך.

ציונים? לא בטוח שזאת ההבחנה הנכונה. גם במיאמי למשל יושבים אנשים נהדרים, ציונים לא פחות ממני, ואף אחד לא מתייג אותם כישראלים. יהודים? גם זאת הבחנה מכשילה, כי רוב הישראלים שאני מכיר לא היו עוברים את מבחן הגיור הכי מקל, לא מדליקים נרות בששי, נגעלים מהמונח "הפרשת חלה", ולבטח שלא הולכים לבית הכנסת בחגים או בכל מועד אחר.

איפה אנחנו מקבלים את אות הישראליות? בסוף מסלול טירונות קרבית? בבר מצווה ברחבת הכותל? ב"אני נשבע" לצה"ל? אצל הפקידה במשרד הקליטה בנתב"ג? בגיוס לסיירת הבדואים? מח"ט דרוזי הוא פחות ישראלי ממני? וכול הישראלים האלה יהיו איתי במדינה הישראלית שתוקם יום אחד לצד המדינה לעם הפלסטיני, שלפתע קם לצידנו?

בחוק השבות לא ממש הגדירו מיהו הזכאי לשוב לישראל כעולה. על השאלה מיהו יהודי נמשיך לריב כל עוד ימשיכו להיות רבנים. אבל, מיהו ישראלי?

התשובה על כך יותר מחשובה. אנחנו עומדים ומתלבטים בשאלה – שתי מדינות לשני עמים או מדינה אחת עם אפרטהייד ובלגן? בכל מקרה אכלנו אותה, ושווה למשוך עוד כמה שנים. עד שלמשל הדמוגרפיה תכריע, לאמריקאים ימאס מאיתנו, הרוסים יחליטו בשבילנו, נכריז דַאיֵינו מזה שקיצונים מחליטים עלינו ונחזיר את המשילות לסמטאות רהט, ירושלים, שינקין, נצרת ואום אל פחם. אם אנחנו באמת חושבים על אפשרות למדינה לישראלים בלבד – בואו נגדיר קודם מי הם אותם ישראלים?

ערביי 48, שנולדו ביפו וחיפה, נחשבים לישראלים כמו מי שנולדו באסותא או רמב"ם? אברכי חסידות גור שממש לא מכירים בציונות, כמו הפלג הצפוני המוסלמי, גם הם ישראלים? מה עם מהגרי עבודה שמגדלים כבר דור שני בשולי תל אביב או במושבים כאילו חקלאיים אצל ראיסים ישראליים שעושים את החקלאות במו ידיהם של הפועלים הזרים המיובאים, כתחליף לידינו העדינות? זה מרקם אנושי בלתי אפשרי שלא ניתן לשזור ממנו קבוצה, ביחוד כאשר גם אלוהים ושליחיו בתמונה ומצווים על כל אחד מהצדדים להכחיד את העמלק, היבוסי, האשכנזי או המזרחי – בהזדמנות הראשונה ועד אז יגור זאב עם כבש בממשל פסבדו צבאי.

נו, באמת. כישראלים אנו מתאשפזים בבית חולים שמתופעל בפועל על ידי ערבים, גרים בדירות שבונים לנו אותם מהגרי עבודה מלוכסני עיניים, הורינו המבוגרים מתקלחים, מחותלים ומואכלים בעזרת מטפלות מהמזרח הרחוק וביום שגאון תורן יכריז כי ערבים הם לא ישראלים ושילכו למדינה אלטרנטיבית, כל מגדל הקלפים השברירי שנבנה בכאילו דו-קיום המתבסס על הכרזת בלפור, החלטת סן רמו משנת 1920, החלטה 242 והבטחת אלוהים לאברהם אבינו – כאוס יהיה צעדת סיום מסדר כנפיים לעומת נהרות הדם שישפכו פה, הכול לשם שמים כמובן.

אז מי הם אותם ישראלים שיהיו ראויים לקבל דרכון במדינה הישראלית? כל מי שמניח תפילין או כל מי שמשלם מס הכנסה? כל מי שאבא שלו היה בצה"ל או אולי כל מי שיש לו מפתח של בית הוריו משנת 1948 תלוי על צווארו? ההגדרה – רק בן לאימא יהודייה לא ממש פותרת את הסוגיה הזאת, מי הם הישראליים.

לא לכל פלונטר יש פורם. לא צריך פיצוץ אטומי לזעזע אותנו ל-RESET אתני. באיחוד גרמניה אחרי נפילת החומות, המלחמה הקרה, השנאה הצרובה משני עברי החומה, הם הצליחו להגיע לדו-קיום יציב. מדינות שנלחמו, הסתכסכו במלחמות עקובות מדם, הגיעו להכרה כי שלום עדיף על הרס הדדי. יוון וטורקיה, צ'ילי וארגנטינה, סין ויפן וגם סין לצד קוריאה. כולן מדינות הנמצאות בשלום - אבל לא באהבה גדולה. אם רק רוצים שלום באמת.

פה זה קצת יותר מורכב בגלל ההתערבות האלוהית. החבר הדמיוני של חלק מאתנו, שגם לו יש מה לומר אחרי מה שהבטיח לאברהם ואחרי מה שאללה הנחה את מאמיניו. מזל שישו היה יהודי, מקומי, עם מפתח לבית בגליל, כך שהוא בטוח ישראלי. פתרונות לסכסוך בין אנשים יש. כולם רוצים לחיות בשלום, בפרנסה טובה וחינוך איכותי לילדיהם – הבעיה מה עושים עם המֵימד הדתי, שם ההיגיון עוד לא גובש סופית ומחכים לעזרת השם.

עד כאן. מבולבלים? מאוכזבים? מתפלאים מה פתאום פתחתי הנושא הזה אחרי ים של פוסטים מתוקים על הסבא שלי, חנות המעילים של אבא שלי, זיכרונותיי מעולם התעופה, ופנטזיות מגוחכות על פנסיונר שרוכב על אופנוע BMW בנפח 1200 סמ"ק על כביש 12 המאתגר ב-ברייס קניון שבמערב ארה"ב. אז ככה – בעוונותיי, הצטרפתי השנה למסע ציוני מאתגר עם קבוצת אנשים איכותית, "לשתף עצמנו". הורים לילדים שכבר עברו את שלב המכינה הקדם צבאית שאחריה שבו הביתה עם ים של ערכים מחודשים, ידע מדהים בציונות, מוסר, יהדות, והבנה – מה אנחנו עושים פה ולא באוגנדה למשל...

כהורים הרגשנו שחוויה לימודית שכזאת, תאפשר לנו לשתף עצמנו ולתרום בשיפור החברה הישראלית. "נדרנו נדר לשתף עצמנו בבניין העם וארץ-ישראל" זאת לא עוד סיסמה שהייתה על גג מפעל בכביש גהה – הסדנה המתמשכת הזאת היא הזדמנות עבורנו להיפגש עם אנשים מקהילות מגוונות והמציאות הישראלית, לעומקה ולרוחבה. מסגרת ידידותית שתומכת ביוזמות לפעילות מבורכת שתתרום לשיפור החברה והמדינה.

איך זה קשור להגדרת מיהו ישראלי? כי לדעתי, לפני שאנחנו מתחילים לפעול לשיפור החברה הישראלית – לא צריך להגדיר לעצמנו מה הם גבולות החברה הישראלית? מי הם הישראלים? למה שנפעל בטריטוריות לא ציוניות? למה שנעזור למי שלא ממש רוצה לעזור לנו? ישראלֵי עירך קודמים – רק בואו נגדיר קודם מי הוא ישראלי.

 

אין תגובות: