דיסקליימר – לפניכם קטע אישי, דביק, ארוך ונועד רק לפקחי טיסה עם לב חזק והרבה סבלנות, כי הסוף ממש לא מפתיע... מומלץ לקרוא את זה תחת השפעת אלכוהול, כפי שאני עשיתי. מותר לי. אני כבר לא בתפקיד...
לפני כשנה נפרדתי ממקום העבודה שלי.
כמה דקות לפני שהגעתי לגיל 67 הקבוע בחוק, תליתי את המיקרופון, אמרתי שלום, ובבת אחת הפסקתי את מה שעשיתי 45 שנים כפקח טיסה אזרחי ביחידת בקרה.
הפסקתי לעלות למשמרות,
הפסקתי לדאוג לבטיחות הטיסה של עשרות מטוסים,
אני כבר לא אחראי על חייהם של מאות אנשים,
אין לי רגעים מרגשים עד אין קץ,
אני לא נדרך מכל תשדורת לא מובנת,
סירנות לא מקפיצות אותי לרוץ לעמדת המכ"מ שלי,
ואם מישהו ילחש לי בלילה MAY DAY,
לא בטוח כי אזנק להצילו.
שנה שלמה חיכיתי בסבלנות לסגור המעגל.
קורונה, קפסולות, סגרים ו"שומר חומות" – כל פעם הייתה סיבה מוצדקת לדחות האירוע בו מתכנסים פקחי הטיסה מהיחידה שלי לאירוע חברתי בו הם נפרדים מהפורשים בטפיחת כתף, חיבוק גברי, וגם שתי נשיקות על הלחי עם הפקחיות שכולן היו בנותיי, מנגבים את הדמעות ומבינים מה באמת המשמעות של התשדורת – רות, סוף!
בקטע הזה, רק על עצמי לספר ידעתי, ואני מצטט חלק ממה שאמרתי במילות הפרידה שלי מהאנשים היקרים איתם עבדתי . אין פה HAPPY END, שום התחכמות. רק געגוע והשלמה, הימים היפים לא יחזרו יותר. מעכשיו, הכול יהיה רגוע, בטוח, מבוקר, ביחד עם המשפחה , פחות עם העמיתים לעבודה. -
מילות פרידה מיחידת
"בקרה צפון – פיקוח תל אביב"
היום אנחנו סוגרים מעגל,
משלימים תהליך ארוך,
היום אנחנו נפרדים ואומרים תודה,
יוצאים לדרך חדשה, מדהימה לא פחות.
45 שנים של פיקוח טיסה
מסע של החיים
מוקף בחברים
קריירה ארוכה ביחידות הבקרה.
אוזניות, מיקרופון, מקלדת ,עכבר ומסך -
וגם הרבה מאוד היגיון פשוט,
שפותר כל בעיה מורכבת ;
אלף רגל, חמישה מייל והרבה זהירות...
חברים,
עברתי אתכם הרבה לילות משעממים,
השתתפתי בהרבה ימים עמוסים ומורכבים,
ביקרתי ערמות של מעגלי המתנה,
ודאגתי שכל המטוסים ינחתו בשלום.
מעולם לא פחדתי,
כי לא הייתי לבד.
פיקוח טיסה זאת עבודת צוות,
הסוד הגדול למשמרות בטוחות ורגועות זאת בעיקר החברות.
איש צוות שלידך בעמדה,
ששומר עליך כרשת ביטחון חיונית,
הגנה שמאפשרת לנו לעבוד
בקצב, יעילות, בטיחות ונעימות.
בעבודתי לאורך השנים אני זוכר שני רגעי שיא חריגים הזכורים ונצורים בזיכרוני -
ישבתי על הרדיו וניהלתי לבדי את פיקוח הטיסה בזמן הכניסה לנתב"ג בבוקר יום הלוויה של יצחק רבין. השמיים מלאים בעשרות מטוסים. כל אחד VIP. ראש מדינה, נשיא, מלך וכל אות קריאה מסתיים בספרות 001. קיסר יפן למשל המתין כחצי שעה בסבלנות בגובה 31,000 רגל במעגל ריתוק מול העיר ביירות. סליחה אדוני הקיסר. נשיא ארצות הברית, קנצלר גרמניה, ונסיך בריטניה ממתינים ביחד לאישור כניסה - וואלה, לך תחליט למי תיתן עדיפות...
ולהבדיל, אירוע נוסף בשנות התשעים אחרי שנפתח נתיב החציה הירדני מעל ישראל, אחד הטייסים הירדנים היה המלך חוסיין. הוא בכבודו ובעצמו. אי אפשר לטעות בזיהוי קולו העמוק של המלך שאהב להטיס ולדבר ברדיו כאחד הטייסים. ערב אחד, אחרי אירוע טרור של שוטר ירדני שרצח תלמידים באזור נהריים, חוזר מטוס ירדני מאירופה בדרך לעמן. לפתע המלך עולה על הערוץ ומבקש ממני, הפקח הישראלי, להעביר את תנחומיו והתנצלותו על האירוע עם השתתפות בצער המשפחה האבלות. רק במזרח התיכון יכול לקרות כזה מצב...
פקחיות, פקחים, חברים שלי - תודה לכולכם על השנים הנהדרות שבילינו ביחד.
תודה על הריגושים, האדרנלין, העניין, המתח והשעות השטותניקיות בחדר המנוחה, האתגרים והסיפוק – הכי חשוב, כולם נחתו בשלום בסוף כל המשמרות שניהלתי!
תודה גם על ארוחות שישי המשותפות שערכנו במשמרות וחיי החברה, האירועים, זמני האיכות שבילינו בהשתלמויות מסעירות בחו"ל, ורגעי הכיף בסיורים להכרת עולם התעופה העולמי בכל קצוות הגלובוס. טיסות בתפקיד עלאק...
תודה על כל התמיכה, העזרה, הגיבוי ועצות בזמן אמיתי, מה שבז'רגון שלנו קראנו "חלונות התראה" - התערבויות בטיחות חשובות מצילות חיים וחקירות תעופתיות, עבודה משולבת שבזכותכם אני יושב פה עם חיוך.
לסיום לא אכתוב עלי, אלא אצטט מה שכתבה לי עמיתה למקצוע, חברה מיחידת הבקרה הכי גדולה במזרח התיכון, מקום בו בילינו ביחד למעלה מעשור של פיקוח טיסה.
"דברים שלמדתי משלומי..
שלומצ, לימדת אותי שמון בלאן זה לא רק וודקה אלא מסיבת סקי אחת גדולה
לימדת אותי שסטייל הורס לא שייך רק לבנות ( תודה דליה)
לימדת אותי שרמת אביב זו לא רק סידרה בטלוויזיה
לימדת אותי שאפשר להפוך את הפרלמנט ממוסד פוליטי למוסד חברתי
לימדת אותי שהמשאב האמיתי מהטבע הוא לא מים אלא ויסקי
לימדת אותי שכרוב הוא לא רק לסלט
לימדת אותי שהחיים האמיתיים מתחילים אחרי הפנסיה
לימדת אותי שמי שמצליח להיכנס ללב שלך זוכה באהבה ודאגה של אבא מדהים
שלומצ - אוהבת אותך איש יקר תודה על מי שהיית ועודך בשבילי בחיי🙏"
ר. תודה לך!
אז זהו.
רות, סוף - סופי.
ניגבתי את הדמעות, אמרתי תודה לכולם, מזגתי לנו עוד סיבוב אחד של ויסקי איכותי – והרמנו כוסית לכבוד האנשים המופלאים ביחידות פיקוח הטיסה, כולם חברים שלי, שדואגים 24/7 להנחית בשלום את כל המטוסים בשלום ובבטחה. הם הגיבורים האמתיים בסיפור הזה!
תודה רבה, אני ממהר עכשיו לגייט לתפוס את הטיסה הראשונה שלי מזה שנתיים לחו"ל, לא משנה לאן, העיקר לעבור ביקורת גבולות!
תרגיעו, מקור התמונה- פרסום של חיל האוויר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה