רקמה אנושית

מחר טסים. דמיינו שאתם מקבלים הודעה שכזאת, מחר אתם מוטסים לארץ אחרת ולא תחזרו לכאן יותר, מה אתם אורזים. מזוודה אחת, עשרים קילו שיכילו את כל עולמכם מעכשיו והלאה. מה אורזים לעזאזל?

תחתונים, גופיות וגרביים. שלוש חולצות ומכנסיים. עוד זוג נעליים ואת המעיל החם תלבשו עליכם. תיק כלי רחצה, ואם צריך גם נרתיק תרופות חיוניות. יופי. מלאנו חצי מזוודה, ועכשיו צריך להתלבט לגבי כל שאר הדברים המקיפים אותנו.

מחשב נייד צריך? מה נעשה עם המצלמה הגדולה והכבדה ששירתה אותנו כל כך יפה? זוג פמוטים שקבלתם בירושה מסבתא? והצילומים המצהיבים של ההורים הממוסגרים לכם בחדר השינה? תפילין לטלית מהבר מצווה? רמקול נייד?

יו, איזה לחץ... מה לוקחים? הרד-דיסק עם כל התמונות המשפחתיות ומסמכי הגיבוי שלכם עם עבודות השורשים של הילדים ועבודת המאסטר שלא השלמתם עדיין?

מחר בבוקר אתם הנתב"ג במשלוח הנבחר האחרון שיוצא לארץ החדשה עליה הוחלט, ואי אפשר להתחמק מזה. כל מי שלא יעלה על הטיסה – כנראה לא ישרוד את התוהו ובוהו שיפרוץ פה בקרוב. מזוודה אחת, מושב אחד בטיסה ונפש אחת שתינצל , אם רק תגמרו כבר לארוז את המזוודה שלכם ולא תעמדו פעורי פה מול הארון, מתקשים במיון.

זאת עדיין לא בחירתה של סופי. כל הילדים יטוסו אתכם. כל אחד עם המזוודה שלו. אז יאללה, סיימו לארוז בבקשה.

נורא לא? החיים שלנו לא באמת נארזים בקובץ ZIP. בסוף צריכים להחליט מה נכנס למזוודה, ומה נשאר מאחור, לעד. מסתבר כי הרבה עולים חדשים שהגיעו לישראל במצב מאוד דומה – הביאו עמם גם בגד המייצג את הזיכרונות שלהם מבית אימא. שמלת כלה, בגד תפילה, גלביה רקומה, בגדים עם סיפור משפחתי שיעבור לדור הבא.

בתערוכה מרשימה שראיתי במוזיאון לתולדות הפלישתים באשדוד, הוצגו חמש עבודות מרשימות של אמנית (אפרת דגני) ששזרה מספר בגדים ליצירות אמנות טקסטיל, של זיכרונות, מסרים של בית ותחושות של פעם. רקמה אנושית. פריטים שאספה אצל רוכלי שווקי עתיקות ברחבי העולם ובשוק הפשפשים של יפו, חליפות, טליתות, עליונית ובגדי שבת צבעוניים מרשימים שהקהל מוזמן גם לגעת, להפנים את תחושת המעבר של חפצים נבחרים. מזכרות לבוש מעולם ישן של רקמות ועבודת יד שפג ונמוג לעולם הדיגיטאלי העכשווי. כל אומן בחר בתערוכה את המעברים בשפה שלו. פיסול, תכשיטנות, ומיצגים אחרים. דגני הציגה זאת בבגדים. מקסים ומומלץ לבקר.

אגב, רק שיהיה ברור – אין כל קשר בין פלישתים, פלסטינאים ובטח שלא לתערוכה האומנותית במוזיאון. הפלישתים נעלמו במאה השביעית לספירה, הפלסטינאים לא שייכים לפה, והתערוכה – מקסימה.