מה הקטע עם הקורונה הזאת? הרי יש מחלות יותר מסוכנות, אחוז המתים בקבוצת הגיל שלנו מסרטן, אירועי לב או סתם דלקת ראות הרבה יותר משמעותי, ובכל זאת – אנחנו מפחדים. גם אם שמים בצד את ההיסטריה הציבורית, הסגר, המשבר הכלכלי ודחיית המשפט של ביבי, אין אחד שלא מקדיש למגיפה הזאת מספר דקות של פחד לפחות פעם אחת ביממה.
הסיפורים אודות אנשים צעירים, לפחות צעירים מאיתנו, שמגיעים לבית החולים בהליכה עם חיוך ושיעול קל ולא יוצאים משם בחיים, ממש מפחידים. הצילומים של אנשים המחוברים למכונות הנשמה, עם עשרות צינורות ומוניטורים בטיפול נמרץ, לא מקטינים את החשש, שאולי, בסבירות ממש נמוכה, הווירוס הזה ייפול עלינו, וכל חיינו ישתנו לגמרי. כלומר – כנראה שנמות.
אני ממש לא מהמפחדים. יעיד על הזה הקטנוע שלי. שמתפתל בנתיבי איילון בין טורי המכוניות, תוך שמירת מרווחי בטיחות מינימליים, ורק שרירי הגב התפוסים אצלי בתום כל נסיעה למרכז תל אביב יעידו כמה אני במתח בכל נהיגה שכזאת. מתח, ריכוז, דריכות – לא חרדה.
הילדות שלי צוחקות עלי, אבא פחדן גדול, ששומר על כל הוראת שלטונות, הולך עם מסיכה גם כשעולה במעלית לבדו... אבל לקשר בין זה לפחד – זה רק דור ה-Y/Z /X שחושבים שסרבנות היא התשובה לכל, והתחשבות בשכן המבוגר ממול שרואה בכל מי שהולך בלי מסיכה כמתנקש פוטנציאלי בחייו ; זאת התנהגות ראויה ונדרשת בעולם אנרכיסטי בו הבנות שלי גדלות.
אז למה אני בכל זאת מרגיש בפרפרי פחד באשמורת שלישית אחרי הנטפליקס ולפני שנת הישרים – כי אנחנו דור ששונא אי וודאות. הסבירות למות בהתרסקות מטוס ממש שואפת לאפס – אבל עדיין יש לנו פרפרים בבטן בכל המראה. הסיכוי שיתפוס אותנו חיידק נדיר בטיול במזרח הרחוק כל כך שולי, ועדיין אין אחד שמדלג על סידרת חיסונים מורכבת ויקרה לפני המסע בין דוכני הנודלס במזרח הרחוק או מסעדות הגריל בדרום אמריקה. זבוב הזיקה הצליח להפחיד את התיירות הצעירות בברזיל והצהבת הנגיפית באמת מכניסה אותנו לאכול במסעדות "נקיות" בתאילנד. אנחנו מנהלי סיכונים, ואת הסיכון מהקורונה עדיין קשה לנו לנהל.
אני יכול להצהיר עד מחר שאינני מפחד – ועדיין, ביום בו יודיעו לי שאני חיובי, אני משער כי יתחילו לרוץ לי בראש סרטים. מכונות הנשמה, מורדם מונשם, חלוש, משתעל, מתקשה לנשום, שיחות אחרונות, סידורים אחרונים למקרה ש... ואוו – סרט אימה.
אז אני בוחר לא להתכחש. מדבר על זה עם חבר. רושם במקום גלוי את הסיסמאות שלי לענן/מחשב/טלפון נייד, מוכן להעביר פיקוד מיידית, אם מד החום בכניסה לסופרמרקט השכונתי שלו יהבהב באדום עם חום מעל 38 מעלות כשאגיע לשם בשליחות הוד מלכותה.
אני כמובן מוכן להתחסן. פייזר או מודרנה או השלישי מאוקספורד, שאת שמו קשה לבטא או לזכור; כל ויטמין שאומרים כי יחזק את המערכת החיסונית שלי – מתקבל בברכה; כל חיסון ראשון או שני, יבורך; מסיכה וריחוק מסוים כשצריך נגיד מלהקת צועדים מתנשפים שמגיחים מולי בספורט היחידני בחוף תל ברוך המבורך, חובה.
גם אתם מפחדים?
אתם ממש לא לבד.
כי לפחד זה אנושי, טבעי ובעיקר בריא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה