מצרף לעיונכם את דברי הפתיחה שנשאתי בפתיחת המסיבה של בני המחזור שלי בתיכון עירוני א' שבתל אביב, כולם ילידי שנת 1953 והשנה יחגגו כולם יום הולדת 70, אז בחרנו להתכנס ולחגוג ביחד...
70 לבציר 53'
חברים, זה ממש לא מובן מאליו שהתכנסנו הערב. במהלך ההפקה, בעודנו מקוששים משתתפים לאירוע – הלכו לעולמם בחודשים האחרונים שלושה מבוגרי המחזור, יחיאל צימבר, דניאלה מרגלית וראובן שרייבר זכרם לברכה. שלושה שמתווספים לרשימה ארוכה מדי של בוגרי מחזור שכבר אינם איתנו עוד. ראו עצמכם בני מזל שהגעתם עד הלום.
בציר שנת 53' הוא הכי איכותי שאני מכיר. עוללים שגדלו באווירת צנע, חגגו בר מצווה במגבלות ה"מיתון", איבדו הבתולים לצלילי הרוק הרוק-אנד-רול על הדשא, מתגלגלים כאילו הם בוודסטוק, התאהבו בילדות הפרחים, התגייסו לצה"ל הכי
שחצן שיש בואך היישר למחדל יום הכיפורים; בחרו ללמוד מחשבים לפני המצאת המחשב האישי, דיברו רומנטיקה עם החברות לפני המצאת הטלפון הנייד, שרו את סוזאן עם לאונרד כהן ולמדו לנגן בגיטרה את בית השמש העולה; שיננו את "מרד הנעורים" הלכו לתנועת הנוער; חלמו להתקבל לחברה יציבה עם פנסיה תקציבית, חתמו קבע לכמה שנים רק כי המפקד שלהם ביקש, התחתנו עם הפקידה הפלוגתית, עם המוכ"מת הכי יפה ביב"א או הפקמ"צית בטייסת, לקחו משכנתא ללא מורא, קנו בית קטן עם רעפים בישוב קהילתי חדש, ונפגשו בסופ"שים עם ידידים פלסטינים בשיחות נפש ארוכות לעיצוב השלום המתקרב בעודם מזמזמים עם מירי אלוני את שיר השלום, תנו לשמש לעלות.
אנחנו שנולדנו חמש שנים אחרי הכרזת המדינה, אחרי שההורים שלנו התאוששו והתבססו להקמת משפחה בא"י, לסבא עם מספר צרוב על הזרוע וזיכרונות זוועה שמנעו ממנו שינה רצופה, אנחנו הסג"מים של 73', המעמד הבינוני הגמלאי של היום שכבר חיתנו את הילדים, עסוקים בלא להשתעמם מחד ולא לשקוע במשחקים עם הנכדים יותר מדי, הדור שלנו חוגג השנה 70 שנה.
המחזור שלנו. כבר לא ממש מלח הארץ. ההורים שלנו נלחמו בבאב אל וואד, אנחנו מסתבר לא נפסיק להילחם, גם בנפנוף כרזות ודגלים על הגשרים, עד שיפנו אותנו מהבריקדות בקרב האחרון על הדמוקרטיה.
השנה - בין הפגנה למחאה, נחגוג חבריי למחזור את יום הולדתנו ה-70.
ברכות חמות לכולם, מימין ומשמאל, כי כולנו הרי אחים, אחים למחזור בתיכון, אחים לנשק ואחים שלא מאותם הורים. אני מתכבד ומזמין את כולכם להרים כוסית עכשיו ולאורך כל הערב – בעיקר לבריאותנו ושניפגש כולנו שוב בעוד עשר שנים, לחגיגות השמונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה