דילוג לתוכן הראשי

הבו לנו ידים

לאחרונה קצת נרגענו עם איומי ההגירה של מיטב בנינו. חלק בגלל שינוי מגמת הרפורמה, אחרים הבינו כי לונדון ממש אינה מחכה להם; מעטים מימשו כבר את הפחדים שלהם ועברו לחופי פורטוגל,  הפרקטיים שבהם מחכים לסוף שנת הלימודים, ומתווכי הנדל"ן היוונים לא מאמינים כמה לקוחות חדשים דוברי עברית הכירו בשנה האחרונה. 

זה לא שמחר יהיה עודף הצע דירות בתל אביב מגל המוכרים פה, היצע שנובע  מהצורך לממן לחברים שלי קניית דירות באתונה. ברצינות, סביב 300 אלף אירו אתם מקבלים דירת 3.5 חדרים בשכונה טובה בבירת יוון. זה לא סכום שווה ערך לדירה סבירה בין גדרה לחדרה, אבל זה בהחלט חסכון ששמתם בצד לימים קשים, לטיפולי שיניים ומכונית חשמלית  חלופית חדשה, לחתן את הילד האחרון שמתמהמה עם האירוע, ואם יישאר, אז קצת טיול מפנק על ספינת התענוגות בדרך לחופי אי שם.

אחד בונה בית דירות בפורטוגל עם נוף לכרם רומנטי, זוג אחר מתבסס על חופי לימסול בשותפות בבית דירות חלומי לפליטים עתידיים מן המהפכה המשפטית שאולי תעבור קריאה שניה ושלישית בהפתעה, חבר נוסף מצא במאתיים אלף אירו דירת גן על חופי לרנקה, במרחק עשרים דקות משדה התעופה ועוד 25 דקות טיסה מנתב"ג - יתגעגע להפגנות מול הבית של הפוליטיקאי השנוא התורן, כך שמיטב החברים שלי, בעשור השמיני לחייהם, במקום להשקיע מרץ בנדנדות גן המשחקים עם הנכדים – שבו להיות יזמי נדל"ן בין לאומיים. 

למה יהודים מעדיפים לנגן על כינור ולא על פסנתר? כי בפוגרום קשה לברוח עם פסנתר במזוודה. למה אנחנו מכינים לעצמנו מקלט עם ציזיקי וקלמרי מטוגן  בסביבה הלניסטית מחויכת – כי זה קרוב, והכי הרבה נגיע לשם גם על חסקה.  

בשיחות סלון לאחרונה אנו מדברים על ירידה, אבל לא באמת. הרי היורדים המהדרין  נוסעים  עד לאוסטרליה. משנים שכונה לגמרי. למדינה נטולת אסלם (כאילו שבמלבורן מעוז היהדות אין כמיליון מוסלמים נחמדים שבחרו להשתקע עם הקנגרו'ס הכי רחוק ממכה?) ומרחיקים ממך את הנכדים לטווח של יממה טיסה וטרומבוזה מובטחת בוורידי הרגל מובטחת מישיבה כל כך ממושכת במטוס.

כאשר המלאי במרתפי בנק ישראל מתרוקן מהרזרבות, בגלל פנטזיית הרפורמה שלא הובנה כהלכה, בגלל משבר כלכלי עולמי שלא צפינו וגם בחסדי כמאה אלף אברכים צדיקים נתמכי קצבאות. בישיבה הקרובה לביתם הצפוף.

מאה אלף. לא פחות!

תארו לכם – כל אברך כזה בלי עין הרע, או טו טו משיג שידוך. בעזרת השם, זוג הצדיקים הצעירים האלה יפרו וירבו. על פי מקורות אמינים באקדמיה – כל משפחה של חרדים מקבלת הטבות מאוצר המדינה כששת אלפים שח בחודש, כלומר 600 מליון ש"ח כל חודש, כלומר 7.2 מיליארד ₪ כל שנה שאוצר המדינה משלם/מפסיד מבטלתם אומנותם.

קצבאות, הנחות בארנונה ובמערכת החינוך, הקצבות מיוחדות,  תמיכה במי שלא עובד, תמיכה במי שלומד, מערכת בריאות ציבורית צפופה אך כשרה בפסח, עזרה באמת מינימלית לצבא השם שעולה לנו בעתיד נכדינו. מצד שני – אולי בעזרת תפילת רבבות החסידים יגיע המשיח בקרוב ואז לכסף באמת לא תהיה כל משמעות.

האור בקצה המנהרה הוא לא ממשלת אחדות לאומית ופשרה מתמשכת. להיפך. הגאולה - בעבודה. להוציא את התלמידים החכמים מן העבודה השחורה אל האור, מן עבודות שוליות - לתעסוקה מכובדת כפי שאחיהם עובדים במדינות אחרות מרובות חסידים כמו ארה"ב או לונדון או כל מרכז יהודי מכובד. כך נפסיק לתמוך ב"אחים" ונהיה באמת מעצמה בריאה, עם פחות גאולה אבל יותר תעסוקה.

עיקר המשנה הסוצליאליסטית שהביאה את גלי העלייה הציונית בתחילת המאה הקודמת הייתה – "הבו לנו ידים עובדות". על הטוריה, על המקלדת, לא משנה על מה – רק שאנשים יהיו עסוקים בעבודה. גורדון, ברנר, ברל ובן גוריון צדקו. אם רק יראו בבני ברק ובירושלים, בבית שמש וביבניאל את האור מחוץ ללימודי התורה, יהיה לכולנו יותר טוב. לאברכים, שיתחילו גם ללבוד בגדים שלא רק בשחור/לבן, ולנו – שילדינו יישארו בטווח נגיעה איתנו, והנכדים יהיו לנו על הידיים ולא בזום...






תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...