לבלות מחוץ לקופסא
אחרי
החגים יסגרו דלתות בר "הקופסא" לתמיד. בר שכונתי שפעל במשך 16 שנים
בצפון העיר, בר בו ביליתי לא מעט בשעות שמחות, בערבים מוזיקאליים, מסיבות פרטיות, בקבלות
שבת וב"אסיפות כיתה" של בני המחזור שלי מהתיכון ששמחו להיפגש בבר בו
מוזיקת הרקע נשמעת ברקע, ניתן לשוחח בלי לצאת בסוף בגרון ניחר, המשקאות במחיר
הגיוני והברמנים נעימים לשיחה לא רק אודות קצף הבירה ומחיר הוויסקי.
אחרי
תקופה ארוכה בה היה לי מובן מאליו כי ברירת המחדל תמיד תהיה פתוחה ופעילה, ואם אין
משהו באמת אטרקטיבי בעיר הגדולה – אפשר לקפוץ עם קפקפים וטי-שירט לבר השכונתי
ולפגוש שם את שאול או רינה; לשתות בירה בסוף היום במשרד עם המבקרים הקבועים, לקבל "אחד
ועוד אחד" עד שמונה בערב, ואם אתם באמת בודדים – המקום הופך בהמשך הערב לפיקאפ
בר לגילאים היודעים כמה מקבל אזרח וותיק מהביטוח הלאומי כל חודש.
לא
אשכח איך לפני שנים ישבתי שם על הבר עם חבר, ואחרי ערב עמוס משקאות ,כנראה נשמט לי
הארנק מהכיס, עובדה שגיליתי רק בהמשך הערב אחרי שנסענו לבר אחר בלב העיר. לא. לא
אני נהגתי.
תוך
פחות משעה קבלתי טלפון מהקופסא כי הארנק שלי נמצא שם על הבר ואני מוזמן לעבור שם
בכל שעה לאסוף אותו מהקופה. בר שכונתי כבר אמרתי?
במקום
נערכו קבלת שבת מסורתיות בששי בצהרים, עד שהשכנים ביקשו יפה להפסיק זאת. המסורת הייתה
בבקבוקי האוזו ובמוסיקה היוונית הרועשת ובריקודים שבין השולחנות באמנות מופלאה בלי
להפיל אף צלחת מטוגנים.
המטבח
המיניאטורי בקופסא הוציא בדיוק את מה שנדרש. פיצות אישיות, סלטים אישיים, כריכי
קונדביף עסיסיים ופנכת בוטנים/זיתים אישית לכל מי שהזמין שם משקה. לכולם.
היה שם
חדר מיוחד למעשנים. חדר עם ויטרינת זכוכית שמאפשרת למעשנים באקווריום להיות חלק
מהסצנה גם כשהם מרעילים עצמם בעשן. והכי חשוב – כל יום שני הופיעו שם אמנים. מלהקות
רוק , זמרים וסטדנאפיסטים. בחישוב לאחור היו שם כמעט 800 הופעות, מסיבות, טכסים,
ימי הולדת או חתונות. הספק לא רק לשש עשרה שנים. החודש תופיע שם להקת הסיקסטיס,
נגנים בגיל המבלים בקופסא, שיקפיצו אותם לצלילי הרוק אנד רול להיפרד ולהתחיל לחשוב
מחוץ לקופסא על בר אחר.
עולם
המסעדות בתל אביב עובר תקופה לא קלה. קבוצת בלייני ההייטק הצטמקה. חזרו לשלם
ב"תן ביס" ולא באשראי נטול גבולות. המחזורים בברים והמסעדות מצטמקים עד
לכדי 30 אחוז ממה שהיה לפני ההפיכה החוקתית. מוצ"ש -יוק. הזמנת שולחן בששי
בערב ברגע האחרון – רק תגיעו, יהיה בסדר. צריך כיסים עמוקים והרבה אומץ להמשיך
ולפתוח ערב ערב את המקום מול הרבה כסאות ריקים, מלצרים משועממים ומקררים מלאים.
החודש
אבי קולמן סוגר את הדלת. חיפאי בנשמה שעשה עליה לצפון תל אביב הוותיקה, איש יקר שבהחלט
מגיעה לו מנוחה והפוגה עד ליוזמה הבליינית הברוכה הבאה שלו, לכשתבוא. בינתיים, לך
תדע מה יקרה במקום הזה בעתיד. אנא ילכו בשכונה הצפונית הבליינים הוותיקים לשתות את
הצ'ייסרים שלהם בשעה השמחה?
ובנושא
אחר – זוכרים שכתבתי על "המגדלור" והתלוננתי שאין שם שירותים? אז עיריית
תל אביב מיקמה לאחרונה בסמוך שירותים ניידים לטובת הלקוחות. שיבורכו. בואו נקווה
שזה יישאר פתוח גם אחרי הבחירות.
צילום - BING. AI
תגובות